ככל טריבונל מעין-שיפוטי, גם ועדת הערר מחוייבת להקפיד על כללי הצדק הטבעי – הכוללים את זכות הטיעון, ואת האיסור להימצא במצב של ניגוד עניינים או לנהוג במשוא פנים – במלואם; זכות הטיעון נועדה לסייע לרשות לבסס את החלטתה על בסיס תשתית עובדתית מלאה ורלוונטית, כמו גם להעניק לפרטים שמושפעים מהחלטותיה תחושה של צדק והגינות ביחס לתהליך קבלת ההחלטה; היקף הזכות ומתכונת הטיעון משתנים לפי אופיו של ההליך הקונקרטי. ככלל, ככל שההליך בעל מאפיינים שיפוטיים והפגיעה האפשרית בפרט חמורה יותר, כך מתכונת הטיעון חייבת להיות נרחבת יותר.

בנוגע לעירבון, בצדק ציין המשיב בהקשר זה כי המערערים לא הבהירו בבקשתם כיצד הם נושאים בעלויות ייצוגם בבית המשפט קמא ובבית-משפט זה. כמו כן, טענת המערערים לפיה פנו לעזרת "בעלי אינטרס כלכלי בתביעה" לקבלת עזרה אינה ברורה באשר לא פורט באילו גופים מדובר, ומכל מקום לא הוצגו כל ראיות כנדרש לכך שאין באפשרותם של המערערים להסתייע בסביבתם הקרובה לצורך גיוס כספי העירבון.  

בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים. ראשית, נבחנת השאלה האם קיים "טעם מיוחד" המצדיק את קבלת הבקשה, ולאחר מכן נבחנת השאלה האם ישנה הצדקה לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד; במסגרת זאת, אף שהרף למתן ארכה בהליך הפלילי נמוך מהרף להארכת מועד בהליכים אזרחיים. 

בית המשפט שמע בהרחבה את טיעוני באת כוח המבקש, כמו גם את תגובת באת כוח המשיב, ושוכנע שראוי להן לשאלות שהועלו שיתבררו בפני הערכאה הדיונית על דרך של עתירה כנגד ההחלטה החדשה שנתקבלה בשירות בתי הסוהר לגבי האסיר, הן באשר לתנאים בהם מצוי המבקש וכן בשאלות העקרוניות שלא התבררו בערכאה הדיונית. 

עיון בפסיקת בית משפט זה מוליך למסקנה, כי נראה שבית המשפט הכיר שוב ושוב בחשיבותו של קיום דיון בבקשה לעיון חוזר במעצר, כמו גם בבקשות אחרות שעניינן מעצר ושחרור. יש לזכור, שעל פי הוראת סעיף 57 לחוק המעצרים, דיון בבקשה לעיון חוזר, בקשה לפי סעיף 52 לאותו חוק, "יהיה בפני המשוחרר בערובה או סנגורו, בפני עצור ובפני תובע". זה הכלל, ובחוק לא נקבעו לו חריגים. סיכויי הבקשה לעיון חוזר להתקבל ייתכן שלא היו גבוהים, ואולם, בית המשפט אינו סבור שמדובר במקרה שהצדיק דחיית בקשה זו ללא כל דיון.     

המבקש מעוניין כי חלף עירבון במזומן או בשיק בנקאי תופקד על ידו ערובה אחרת של שיק "בחתימת עורך דין" אשר יועמד לפירעון רק במידה והערעור יידחה והמערער יחויב בהוצאות. החלופה המוצעת אינה שוות ערך לעירבון כספי במזומן מבחינת וודאותה ונזילותה.  

בית המשפט הורה להביא את הנושא בפני שר הפנים, כדי שישקול הפעלת הסמכות המסורה לו בסעיף 143 לפקודת העיריות [נוסח חדש], בהתחשב בהתפתחויות שצוינו ובמיוחד בעובדת הגשת כתב האישום כנגד ראש העיר.