בית משפט קמא טרם הכריע בבקשתו העיקרית של המבקש, ולכן, למעשה, בשלב זה יכול המבקש להשיג רק על החלטות בית משפט קמא שלא להכריע בבקשתו עד אשר תתקבל תשובת המשיבים לבקשה לתיקון צו ההפטר ולא ליתן סעדים זמניים בזמן זה; פנייתו של המבקש לבית משפט זה בהשגה על ההחלטה שלא לכלול בהפטר את חוב המזונות היא מוקדמת. מאידך גיסא, ככל שהערעור מכוון נגד ההחלטה שלא להיענות לבקשת המבקש ליתן סעד זמני של עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, וכפי שציין גם המשיב 2 בתגובתו, ספק אם הערעור הוגש כדין.

ספק אם סיכויי הערעור אכן גבוהים, כנטען בבקשה. המערער עשה דין לעצמו במשך תקופה ארוכה כאשר לא שילם לקופת הכינוס את שנדרש, ואין בתשלום "הפתאומי", שאף אינו מכסה את מלוא חובו, כדי לכפר על מחדליו; בבקשתו טוען המבקש באופן כללי וסתמי כי אם תדחה בקשתו עלול להיגרם לו נזק "בלתי הפיך", אך זאת בלי שהצביע על קושי קונקרטי בהשבת המצב לקדמתו אם יתקבלו ערעורו.

אורכה של בקשת רשות הערעור המקורית היה 96 עמודים; החלטתו של בית המשפט המחוזי נושאת 34 עמודים, ופרוטוקול הדיון בבקשה מחזיק 137 עמודים; לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין למבקשת. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התשובה סיכומים בכתב.  

יש לייחס לשני הנאשמים אחריות שווה ומלאה לגבי מעשי העבירה, שכן מדובר במעשים שבוצעו בצוותא חדא, תוך שיתוף פעולה מלא. בית המשפט עמד על החומרה הגלומה במעשים – העובדה שנעשה שימוש באלימות כלפי המתלוננים; הניסיון להטיל אימה על הקטינים באמצעים שונים; התכנון מראש של המעשה העברייני. ביחס לנסיבותיו האישיות של המערער, עמד בית המשפט על כך שהמערער גדל במשפחה נורמטיבית ולא סבל מהזנחה, ולכן אין לתלות את התנהגותו העבריינית אלא בחוסר גבולות.

בתשובה שהגישו המערערים בהתאם להחלטתי טוענים הם כי הסכום שהופקד בבית המשפט קמא הופקד על ידי גורם שלישי - ישראלי, אשר אינו מוכן להפקיד סכום זה בשנית. לחילופין ביקשו המערערים להאריך את המועד להפקדת העירבון. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפטור מהפקדת עירבון להידחות. 

המערער לא הניח כל תשתית ראייתית לטענתו, כי לצורך חישוב הפסד השתכרותו לעתיד היה על בית המשפט לקחת בחשבון השבחה מסוימת בשכרו. מכל מקום, גם אם אניח לזכות המערער כי היה מקום להגדלת-מה של שכרו לעתיד, הרי שנוכח סכום הפיצוי הכולל שנפסק, אין מקום להתערבות בית משפט זה כערכאת ערעור בנושא, סופו של דבר, שדין הערעור להדחות על כל חלקיו וראשיו, והרבה לפנים משורת הדין אין צו להוצאות. 

אציין, בזהירות המתבקשת, כי לא שוכנעתי שסיכויי הערעור, כשלעצמם, מצדיקים לפטור את המערער מחובת הפקדת העירבון, אשר על כן, אין מקום לפטור את המערער באופן מלא מהפקדת עירבון, אך נוכח מצבו הכספי של המערער כאמור ובשים לב להיקפו של ההליך ולעובדה שבית המשפט קמא נמנע מלחייב את המערער בהוצאות, אעמיד את העירבון על שיעור מתון של 4,000 ש"ח.

סבורני כי עמידתה של המבקשת על תאריך התשלום והתעקשותה להגשת בקשה לביטול פסק דין או בקשה להארכת מועד על-ידי המשיבה, הרי הן דרישות דווקניות, אולי עד כדי חוסר תום לב. כמו כן, סבורני כבית המשפט המחוזי כי לולא היו מגיעים הצדדים להסכמה, ממילא היה מקום לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. אשר על כן, מששולם שכר טרחת עורך הדין עליו סיכמו הצדדים, איני רואה הצדקה לקבלת הודעת המבקשת במסגרתה היא עומדת על תוקפו של פסק הדין ומבקשת את אכיפתו.   

כפי שציינתי בהחלטתי הנזכרת, התנהלותו של המבקש גרמה לבזבוז זמן שיפוטי. חרף הסבריו של המבקש, כאמור בתגובתו, סבורני שיש לחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אם כי בסכום מופחת.

טענת המבקש לפיה פעל ב"דרכים שונות" לגייס את סכום העירבון לא פורטה ולא גובתה בתצהיר או באסמכתאות, וכך גם הטענה לפיה יהיה בידי אחיו לסייע לו רק ביום 30.5.2013.