הגם שהבקשה לא כללה פירוט מינימאלי לגבי הטענה בדבר הקשר עם עורך-הדין (כגון תאריכים רלוונטיים, מהות הסיכום הנטען עם עורך-הדין, על מה שולם שכר הטרחה, מהם הצעדים שנקט המבקש כדי לברר אם הוגש הליך בעניינו, וכד'), ולמרות העובדה שמדובר באיחור ניכר ביותר, ביקשתי – למען הזהירות – את התייחסותו של עורך-הדין שייצג את המבקש בבית המשפט קמא. עורך-הדין מסר כי טענותיו של המבקש הן טענות סרק, וכי היה ידוע למבקש שייצוגו הוא רק בהליך הערעור בבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחית.

סיכומו של דבר, הבקשה שלפניי היא בבחינת ניסיון ל"מקצה שיפורים", ולא לשם כך נועדה האפשרות של עיון חוזר. מעבר לצריך אציין כי גם בבקשה הנוכחית אין פירוט ותיעוד המציגים תמונה מלאה של המצב הכלכלי והיכולת לגייס את סכום העירבון. הבקשה נדחית. ניתנת בזאת למערערת ארכה להפקדת עירבון – תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהיעדר הפקדה יירשם ההליך לדחייה.  

עיקר הכרעתו של בית המשפט המחוזי מבוסס במובהק על ממצאי עובדה ומהימנות של בית משפט השלום, אשר בית משפט שלערעור, וכל שכן ערעור בגלגול שלישי, ייטה שלא להתערב בהם אלא במקרים נדירים. הכלל שאין מרחיבים חזית "מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון".    

המבקש מגיש בזו אחר זו בקשות פסילה בתיקים שונים שטיפולי בהם הסתיים זה מכבר (וכן בקשות לביטול החלטות ולחידוש הליכים). כך עשה גם בשני התיקים שבכותרת. בלי להרחיב באשר לניסוח הבוטה של הבקשות, אני דוחה אותן משלא מצאתי בהן כל עילת פסלות, בקשה זו לא הובאה מעולם לעיוני, היא אינה נמצאת בתיק, ובתכנת ניהול תיקים אין תיעוד לקליטתה בבית המשפט.   

מתוקף סמכותי לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ונוכח הסכמת הצדדים, הריני מורה על העברת הדיון בת"א 27703-10-12 (מחוזי – מרכז-לוד) לבית המשפט המחוזי בחיפה, ואיחוד הדיון שם עם הדיון בת"א.  

המועד להגשת ערעור בזכות על פסק-דין הוא תוך 45 ימים מיום מתן פסק-הדין. ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד, ובכל מקרה ומקרה יש להפעיל איזון בין כלל השיקולים הרלוונטיים. בעל-דין הפונה לבית המשפט בהליך של ערעור, לא כל שכן בעל-דין הפונה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, נושא בחובה ובאחריות להבהיר לבית המשפט מתי קיבל לידיו את פסק-הדין של בית המשפט קמא.   

לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה. המבקשת מבקשת לערער על החלטת בית המשפט המחוזי ביחס לצירוף המשיבה להליך פשיטת הרגל וקביעת דיון בבקשותיה. החלטה זו ניתנה למעשה כבר ביום 2.4.2012, והמבקשת אף הגישה עליה בקשת רשות ערעור אשר נמחקה כאמור עקב אי הפקדת ערבון. לא ניתן כעת, לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, לבקש לערער על החלטה זו. על כן, אין מקום לדון במסגרת הליך זה בטענות המבקשת הנוגעות לצירוף המשיבה להליך פשיטת הרגל ולקיום דיון בבקשותיה.

דין הבקשה להידחות. תנאי ראשון לקיומו של הליך הדיון הנוסף הוא כי בפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה חדשה, או כזה העומדת בסתירה להלכה קודמת. על מנת שדבריו של בית משפט זה יעלו כדי הלכה, חייבת אותה הלכה להיקבע במודע ובכוונת מכוון וחייבת היא לגלות עצמה באורח ברור ומפורש על פני פסק הדין. במקרה דנן, לא נפסקה בפסק הדין כל הלכה אלא שהמבקש טוען, כי יש לשנות את ההלכה הקיימת לעניין מידת התערבותו של בית משפט זה בפסקי דין של ערכאות צבאיות. לא לכך מכוון לשון סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט. אשר לטענותיו של המבקש לעניין עצם הרשעתו בשתי עבירות של גרימת מוות בכוונה ולעניין השיהוי בהגשת העתירה, הרי שמדובר בטענות ערעוריות שאין מקומן בבקשה לדיון נוסף. פעמים רבות הודגש כי "דיון נוסף אינו ערעור נוסף".

כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית ובפרט כשהן מבוססות על ממצאי מהימנות. כמו כן, תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת בבחינת חריג לחובת ההנמקה כי בית משפט שלערעור רשאי לדחות ערעור מבלי לפרט את נימוקיו בהתקיים שלושה תנאים: (א) אין מקום לדחות את הממצאים שקבעה הערכאה הדיונית; (ב) הממצאים שקבעה הערכאה הדיונית תומכים במסקנותיה המשפטיות ו-(ג) פסק הדין אינו מגלה טעות שבדין.   

דין הערעור להידחות. העובדה שלשופט יש היכרות מסוימת עם בעל דין, שמקורה בהליך קודם בו דן השופט, אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילת השופט, כבר נקבע בעבר כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתייחסות בית המשפט לעדות המערער נעשתה במסגרת תביעה אחרת, בנושא אחר ובין בעלי דין אחרים. בנסיבות אלו, דין הערעור להידחות.