יש ממש בטענת המבקש לפיה עילת התביעה של המשיבה התיישנה בחלוף שבע שנים מיום הולדתה ה-18, ביום 15.8.2004, ובטרם נכנס תיקון מס' 4 לתוקפו, ומכאן שלא חל על התביעה סעיף 18א לחוק ההתיישנות. אלא שהוראת סעיף 2 לתיקון והשלכותיה על המקרה הנדון לא נדונה בערכאות הקודמות בין היתר משהצדדים עצמם לא נתנו עליה את הדעת. בנסיבות אלה, סבורני כי אין מנוס מהשבת הדיון לבית המשפט קמא על מנת שייבחן את טענות הצדדים על רקע הוראות תיקון מס' 4, ובמידת הצורך, יידרש גם לטענתה החלופית של המשיבה בדבר תחולת חריג ההתיישנות שלא מדעת, והאם לעניין אחרון זה, ראוי בכלל לדון בטענת ההתיישנות כטענת סף, אשר על כן, הבקשה מתקבלת במובן זה שהדיון בסוגיית ההתיישנות יושב לבית המשפט לענייני משפחה. 

"לציבור אין כל מושג מה היא מסגרת התקציב", מה-גם שהסוגיות החברתיות-כלכליות ואופיו של תקציב המדינה לשנים הבאות מתלבנים – במסגרת מערכת הבחירות הנוכחית.  

הבקשה נדחית. לא מצאתי פגם באופן בו איזן בית משפט קמא בין צרכי המבקש לבין האינטרסים של המשיבה. כזכור, בית משפט קמא קבע כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעיכוב ביצוע פסק הדין (ברובו) וזאת בשל החשש שהמשיבה תתקשה להיפרע מן המבקש ככל שתביעתה תתקבל. בבקשה לא עלה בידי המבקש להפריך חשש זה, זאת חרף טענותיו הכלליות לגבי רכוש פוטנציאלי וחסכונות שברשותו, שכלל לא ברור כיצד והאם ניתן יהיה לממש במידת הצורך. 

כמבוקש וכמוסכם תוגש התגובה עד 7.4.13. 

בקשת המערערת לצירוף אסמכתאות משפטיות תידון על-ידי ההרכב. 

דין הערעור להידחות. אין בעובדה שאותו שופט דן בהליכים קודמים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, כדי לשמש עילה לפסילת השופט. זאת ועוד, הבעת עמדה על ידי השופט במסגרת הליך קודם אינה מקימה, בדרך כלל, חשש ממשי למשוא פנים, הדברים נכונים גם כאשר ההכרעה בפסק הדין הראשון נעשתה על יסוד ממצאים עובדתיים, בנסיבות בהן הדיון הנוכחי שנמצא כעת לפני השופט אינו עוסק בשאלה זהה. בוודאי הדברים נכונים כאשר המערער מציין כי בדעתו להגיש ראיות חדשות  

לפי כתב האישום, הנאשמים, ובכלל זה העורר, הבריחו ביצים מהרשות הפלסטינאית לשטח ישראל על מנת להפיצן בה; על הביצים הוטבעו חותמות מזויפות של מכוני בדיקה ישראליים. באשר לתפקיד העורר בארגון, בכתב האישום נטען כי הוא היה ממנהליו וכלל, בין היתר, העברת תשלומי השוחד לרכז המודיעין בענף הלול, ועמידה בקשר שוטף עימו. 

לאחר שמיעת הערות בית המשפט ובהמלצתו, חזר בו בא כוח המערער מהערעור והוא נדחה. 

המבקש לא העלה כל טענה, אשר יכולה להצדיק את ביטול הכרעת הדין שניתנה בעניינו. כידוע, על מנת לטעון לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם, יש להצביע על סיבה מוצדקת להיעדרות מן הדיון, או על חשש לעיוות דין; לא עלה בידי המבקש להסביר מדוע, אף אם הוא עצמו לא היה יכול להתייצב לדיון, לא התייצב אליו גם סניגורו. אשר לחשש מעיוות דין, הרי שעל המבקש הושת עונש הפסילה המינימאלי הקבוע בעבירה שבה הורשע, ולכן קשה לראות כיצד נגרם לו עוול כלשהו מבחינה זו.

בהמלצת בית המשפט לכך שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינת חלופת מגורים בעיר אשדוד בתנאים בהם מצוי העורר היום, ובכלל זה איזוק אלקטרוני. כן תיבחן הצעה שתוגש על ידי העורר לאפשר לו לצאת לעבודה בפיקוח צמוד להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי. ברי שבשעות העבודה ישוחרר העורר מהאיזוק האלקטורוני. לאחר שתוגש ההצעה, יוגש תסקיר שירות המבחן שיתייחס לחלופה שהוצאה ולתנאים הנלווים אליה. בית המשפט המחוזי ישקול ההצעה כאמור ויחליט על פי שיקול דעתו.