לא מצאתי פגם בהכרעתו המבוססת של בית משפט השלום, ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי המאשר אותה. שלא כטענות המבקשת, לב העניין אינו ביטול העיקולים, אלא השאלה האם הסכם הגישור מבטא כראוי את ההסכמות בין הצדדים. שאלה זו היא שאלה עובדתית, אשר לגביה ניתנה תשובתו של בית משפט השלום לאחר התרשמות ישירה מן העדים והראיות שהובאו בפניו. משכך נקבע, אין צורך לשוב ולהידרש לשאלת החזרה מן ההסכמה להסדר הגישור אף שהנמקתו של בית משפט השלום ככלל מקובלת עלי. 

המקרה שלפנינו אינו מצדיק את התערבותנו. זאת משלא מצאנו כי העונש שהוטל על המערער חורג ממדיניות הענישה המקובלת ביחס לסוג העבירות שבהן הורשע ונסיבות ביצוען. המערער הורשע בשלושה כתבי אישום שונים במספר רב של עבירות. באשר לעבירות השוד, אין צורך להכביר במילים על חומרתן והפגיעה הקשה שנגרמת בעקבותיהן לקורבנות, הן כלכלית ובעיקר נפשית, בשל החדירה למרחבם המוגן. 

בהסכמת הצדדים, ומכוח סמכותנו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אנו מורים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל, וכי המערער יחוב בתשלום סך של 90,000 ש"ח למשיב וכן בהפרשי ריבית והצמדה החל מיום מתן פסק דיננו. 

אשר לבקשה שהגיש המבקש להאריך את המועד להגשת הערעור במספר ימים נוספים (עד ליום 10.3.2013) - בעניין זה לא ציין המבקש מדוע נדרשת לו ארכה נוספת זו וממילא לא הוכיח קיומו של "טעם מיוחד" כנדרש. עם זאת, נוכח העובדה שהבקשה הוגשה בתוך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך ועל מנת לאפשר למבקש להגישו, ניתנת בזאת ארכה להגשת הערעור עד ליום 8.3.2013.  

משניתנה הכרעה בבקשת רשות ערעור, תם הטיפול בה, ואין לשוב ולהידרש, בשנית, לטענות המועלות בה. לפיכך, אין בידי להיעתר לבקשה לעיון חוזר בבקשת רשות הערעור, אשר בכותרת.  

עם כל ההבנה לרצונו של העורר והמשפחה המסורה שלצידו,  לא ניתן לקחת את הסיכונים הכרוכים בשחרורו של העורר לחתונתו. כאמור, החלטה זו ניתנת שלא בלב קל, שכן עוגמת הנפש שתיגרם לעורר, לכלתו ולבני משפחותיהם ברורה וקשה. עם זאת, כפי שהבהרתי אין מנוס מהחלטה זו, ואני מקווה כי אירוע החתונה יותאם לנהלי השב"ס ובתיאום עמו, כך שהעורר ובחירת ליבו יוכלו לחגוג את שמחת נישואיהם בקרוב.

לשונו של תנאי השהייה בישראל יכולה להכיל את הפרשנות שהציעו לנו שני הצדדים. עם זאת, דומה כי דווקא פרשנותה של המערערת, שהיא רחבה יותר – קולעת בצורה עדיפה לתכליתו של התנאי האמור ולתכליתו של ההסדר, שביסוד החלטה 156, כאמור בפיסקאות 17-16 שלעיל. לאור כל המקובץ – היה מקום להיענות לבקשתה של המערערת, ולו מן הספק. על כן, אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, ונורה על מתן רשיון לישיבת קבע למערערת. כן ננחה את המשיב כי ישקול גם הענקת רשיונות לישיבת ארעי בישראל להורי המערערת, על פי הקווים שבהחלטה 156.

המבקשת תודיע עד ליום 12.3.2013 האם יש באפשרותה להגיש תצהיר מגובה במסמכים לעניין הקושי הנטען בהשבת המצב לקדמותו. ככל שתודיע המבקשת כי לא קיימת אפשרות כזו, תינתן החלטה לגופו של עניין בהתאם לחומר שבתיק עד עתה.

הבקשה להשבת האגרה נדחית משום שבקשת רשות ערעור אינה נמנית עם ההליכים בהם ניתן להשיב אגרה, בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

לא מצאתי כי העונש שנגזר עליו סוטה ממדיניות הענישה במידה המצדיקה את בחינתו פעם נוספת בפני ערכאה זו. שקלתי האם יש מקום בנסיבות המקרה לתת רשות ערעור בשל שיקולי צדק ונסיבותיו האישיות של המבקש, ונוכח ההליך השיקומי בו הוא משתתף. יחד עם זאת, משנשקלו שיקולים אלה בפני שתי הערכאות הקודמות, והן מצאו שאין בהן די כדי להצדיק את המרת עונשו של המבקש לעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, ונוכח עברו הפלילי של המבקש, לא מצאתי שמתעוררים בהליך הנוכחי שיקולי צדק המצדיקים את בחינתו בגלגול שלישי.