בהסכמת המשיבה, מתקבל הערעור באופן שבו 6 חודשי המאסר בפועל, אשר הושתו על המערער, ירוצו בדרך של עבודות שירות, במידה ויימצא מתאים לכך. מתקופה זו ינוכו ימי המאסר שריצה המערער, טרם שעוכב ביצוע גזר דינו, על-ידי בית-משפט זה. יתר רכיבי העונש אשר נגזרו על המערער, יוותרו על כנם.

משנמצאים אנו לקראת סיומו של תהליך הרכבת ממשלה חדשה ניתנת בזאת ארכה בת 45 ימים (שסיומה ביום 18.4.13) שתאפשר למי שימונה לכהן כשר לענייני דתות לפעול לקידומה של מלאכת ההרכבה של המועצה הדתית בזכרון יעקב. בהתחשב באמור בהודעת העדכון ובתגובות לה, נחליט בעניין אופן המשך הטיפול בעתירה.   

בצדק קבעו הערכאות הקודמות, כי אף לא אחד מן התנאים הנדרשים לשם הימנעות מהרשעה מתקיימים בנדון דידן. ראשית, המבקש לא הניח בפני בית-המשפט כל תשתית ראייתית המוכיחה, כי הרשעתו בדין עתידה לגרום לו לנזק כלכלי ממשי, אם בכלל. בהקשר זה דעתי כדעת ערכאת הערעור, ואינני מוצא כל מניעה כי המבקש יסתייע במלווים נושאי נשק בטיולים אותם הוא מארגן. אשר לתנאי השני, המבקש נמצא אשם, על יסוד הודאתו, בביצוע עבירות שהתאפיינו בהתנהגות אובססיבית כלפי המתלוננת, ולוו בהפעלת אלימות כלפי הקרובים לה. בנסיבות אלו, סבורני, כי שיקולי ההתרעה, האישית והקולקטיבית, גוברים על פני האינטרס האישי של המבקש, ואופי העבירות המיוחסות למבקש, אינו מאפשר להימנע, בנסיבות דנא, מהרשעתו בדין. אשר על כן, דין הבקשה להידחות, אף לגופם של דברים.

ככלל ראוי שבפני הועדות הרפואיות יעמדו המסמכים הנוגעים אך לשאלה הרפואית העומדת על הפרק, ולא חומר לא רלבנטי, ולוא על מנת למנוע מראית עין לקיומה של הטיה. ועם זאת, כמובן כל חומר רלבנטי צריך להימצא בפני הועדות וכל חומר שהיה בפני הועדה הראשונה צריך להימצא בפני הועדה העליונה, וזו תקינותו של ההליך; אך כמו בבית משפט – חומר לא רלבנטי מקומו מחוץ לועדה. מכל מקום, אין בידי להיעתר לבקשה. 

דין הערר להידחות. ההחלטה בשאלה של חלופת מעצר במקרה דנן מעוררת התלבטות רק בשים לב למצבו הבריאותי של העורר. אולם, מנגד שוקלת המסוכנות העולה מחומרת העבירה המיוחסת לו, עברו הפלילי, דפוסי המחשבה המאפיינים אותו, ובנוסף לכך – התחמקותו לכאורה מהתייצבות לחקירה במשך זמן לא קצר. אכן, כפי שציין גם בא-כוח העורר, הימנעות מלהתייצב לחקירה אינה שוללת על הסף, לכשעצמה, את האפשרות לשחרר נאשם לחלופת מעצר אולם משקלה גובר נוכח הצטרפותה לנתונים האחרים המלמדים כי אין בנמצא חלופה שבכוחה לקיים את תכלית המעצר במקרה זה.

הצענו לבעלי הדין בשני ההליכים כי ההכרעה תיפול על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט על יסוד הטיעונים ששמענו. בעלי הדין זקוקים לארכה לשם מתן תשובה להצעה. נעיר, כי כמובן עדיף שתושג הסכמה ישירה בין הבנקים.  

בעקבות פסק-הדין רוטמן הוקם צוות בינמשרדי לבחינת ההשלכות של פסק-דין זה. הצוות טרם נתן את חוות דעתו. יצוין, כי המערערים פנו בבקשה בכל הנוגע להפחתה של 25% (סעיף 26 לסיכומי המערערים). ברור, כי לעת הזו לא ניתן להכריע במסגרת ההליך הנוכחי בסוגיה הנזכרת, שכן טרם ניתנה החלטה על ידי שר התחבורה (שהוא בעל הסמכות) בבקשתם של המערערים. בנסיבות המתוארות אנו סבורים שדין הערעור להידחות, תוך שמירת טענותיהם של המערערים בכל הנוגע להפחתה של 25%. יחד עם זאת, ועל מנת שלא לפגוע במערערים, יש להתייחס לדרישתם בסוגיה כאילו העניין תלוי ועומד בבית המשפט. 

על פי החשד שהועלה כלפי המבקש מדובר על שוד בנסיבות מחמירות, כאשר המבקש וחבריו תקפו נהג מונית שהסיע אותם, הרביצו לו בצורה קשה, גרמו לו חבלות, והוא נאלץ להשתמש באמצעים כאלה ואחרים להציל את נפשו. חשוד אחד הועמד לדין, גזר הדין הוצג לנו והוא נדון לתקופת מאסר ארוכה של 48 חודשי מאסר בפועל ולמאסר מותנה במסגרת הסדר טיעון. חשדות קשים אלו מבססים סיכוי סביר כי יינתן אישור היועץ המשפטי לממשלה ואף מבססים עילת מסוכנות. כמו כן, כפי שהוצג לי, נדרשות פעולות חקירה נוספות שניתן לבצען במעצר בלבד. במצב דברים זה החלטתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי ולא ראיתי עילה להתערב בה.

הננו רואים להתערב בעונש שנגזר על המערער, ובמקום עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, שהושת על המערער על-ידי בית משפט קמא, הננו קובעים כי המערער יבצע שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 250 שעות, במסגרת בית החולים "בלינסון", בהתאם לתכנית שפורטה בתסקיר המבחן מיום 21.2.2013. המועד לתחילת ביצוע השל"צ ייקבע על-ידי שירות המבחן. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. הערעור על הרשעתו של המערער נדחה בזאת. הערעור על גזר הדין מתקבל.

בנסיבות אלו, כמו גם בשל העובדה שהעתירה - בה מתבקש בית-משפט זה להתערב בפסק-דין של בית הדין הארצי לעבודה - אינה מגלה על פניה עילה להתערבותו של בית-משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אין מקום לפטור את העותר מתשלום אגרה בגין ההליך. יחד עם זאת, בשל המצב הכלכלי הנטען, אשר נראה כי אינו מן המשופרים, תופחת האגרה לסך של 500 ש"ח.