הערעור מתקבל בחלקו. המשיבה רשאית היתה לנקוט בהליכי גבייה לפי פקודת העיריות, אולם אין באפשרותה לחלט את הכספים שעוקלו, ללא הליך נוסף. בנסיבות איננו עושים צו להוצאות.

בשים לב למצבה הכספי של העמותה ולכלל נסיבות העניין (ובהן בין היתר פערי הכוחות בין הצדדים) מצאתי להעמיד את העירבון על סכום מתון יחסית של 7,000 ש"ח. אשר לאגרה - נוכח העובדה שקופת הפירוק אינה ריקה אין מקום לפטור את המערער מתשלומה, אך בנסיבות המתוארות יופחת סכום האגרה לסך של 700 ש"ח.

אין בידי להיעתר לבקשה. כתב התביעה שהגיש המבקש אינו נדרש, מטבע הדברים, לטענת ההתיישנות (שהועלתה בכתב ההגנה), והתרמית נזכרת בו כחלק מסיפור המעשה העומד ביסוד התביעה. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 10.9.12 , בא כוח המבקש לא טען לעניין התרמית, ועל פניו לא נראה כי דברים מפיו לא נרשמו. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבות בקביעתו של בית המשפט המחוזי, בודאי לא בגלגול שלישי.

אנו מורים על מחיקת העתירה על הסף, מהרשימה שמנה העותר בעתירתו עולה כי חלק הארי של התלונות הוגשו על ידו למח"ש, משום מה, ולא למשטרת ישראל. כפי שעולה מבקשתו הנוספת של העותר "למניעת דחייה על הסף", הרי שמח"ש דחתה את תלונותיו לאחר שהגיעה למסקנה כי לא הונחה תשתית המלמדת על ביצוע עבירה. מכאן, וככל שהעותר סבור כי יש בידו עילה לכך, הרי שעומד לעותר מסלול חלופי של ערר בפני הגורמים המוסמכים וכי דין העתירה להידחות על הסף עקב אי מיצוי הליכים.

לאחר עיון בחומר שלפניי ובטענות הצדדים, אין בידי לקבוע כי המערער עמד בנטל להראות שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להפקיד עירבון בהתאם לדרישת הדין. על כן, הבקשה נדחית. העירבון יופקד תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת. המערער יישא בהוצאות המשיב בגין הבקשה שלפניי בסך של 2,000 ₪.

נוכח פרק הזמן הממושך – כארבע שנים ומחצה – בו שוהה המשיב בהפרדת יחיד, ונוכח דבריו של קצין המודיעין של שרות בתי הסוהר בעדותו בבית המשפט המחוזי (מש/9) לפיהם "לגבי סכסוכים – זו לא העילה להמשך החזקת המשיב בהפרדה. אם העילה היחידה הייתה סכסוכים היה אפשר לבדוק את זה" (ומבלי שנכריע במחלוקות בין הצדדים בדבר "הדקדוק הפרשני" בדברים אלה), סבורנו כי לעת הזאת אין "צורך חיוני" להותיר את המשיב בהפרדת יחיד. הגיעה העת איפוא לממש הקלה בתנאי ההפרדה בהם מוחזק המשיב.

דין הבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון להידחות. מצאתי כי מסקנתו של כבוד הרשם מרזל בע"א 4958/09 יפה גם להליך שלפניי, לאמור: ראוי לחייב את המערערים בתשלום האגרה, וכן בהפקדת עירבון בסכום מתון יחסית של 10,000 ₪. האגרה תשולם והעירבון יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא התראה נוספת. 

הבקשה נדחית. הפירוט והתיעוד בבקשת הפטור, לעניין מצבו הכלכלי של המבקש, אינם מספקים. כך למשל, אין התייחסות לנכסיו של המבקש, להוצאותיו, למצב חשבון הבנק או לאפשרות להסתייע בסביבה הקרובה. המבקש כותב כי הבקשה נתמכת בתצהיר – אך לא מצאתי תצהיר כזה. נתון נוסף שראוי לציינו הוא שבבית המשפט המחוזי הפקיד המבקש עירבון. 

הערר נדחה. מהראיות שנסקרו לעיל עולה כי במועד ובמקום הרלוונטיים התרחש אירוע אלים בין העוררים ושותפיהם לבין הסוכן, אחיו ומי מטעמם, כנראה על רקע סכסוך קודם. באירוע היו מעורבים כלי תקיפה כאלה ואחרים ונגרמו נזקים. השאלה מה מידת מעורבותו המדויקת של כל אחד לא צריכה להתברר עד תום בשלב מקדים זה. אינני שוללת כי עלול להתעורר קושי ליתן אמון בגרסתו של הסוכן, אשר מסוכסך בצורה זו או אחרת עם העוררים. יתכן שעובדה זו, כמו-גם העובדה הלכאורית שהוא ומקורביו היו מעורבים באירוע, יטילו צל על מהימנותו. קושי זה מתעצם במקרה הנוכחי בהתחשב בכך שהודעותיו של הסוכן הן הראיות העיקריות המפלילות את העוררים. יחד עם זאת, התרשמתי כי בשלב מקדמי זה לא ניתן לשלול את האפשרות שעדות הסוכן, יחד עם יתר הראיות, תוביל להרשעת העוררים.  

לתגובה בכתב של הפרקליטות עד מחר (7.3.13) בשעה 1100.