איני רואה מנוס מהארכה, בשל המסוכנות, אך סבורני כי במכלול הנסיבות וחרף העומס, יש מקום לפנות בהקדם האפשרי לבית המשפט המחוזי לתוספת מועדים בהארכה זו. המועדים הקבועים עתה הם שלושה בשליש האחרון של אפריל 2013, אחד בלבד במאי 2013, ושניים ביוני 2013, כולם (ולגבי משיב 3 כמעט כולם) בהארכה הנוכחית. רשימה זו מכובדת, אך בנסיבותיו המיוחדות של התיק, דומה שאין בה די. אני מאריך איפוא את המעצר עד יום 12.5.13. הצדדים יפנו בדחיפות לבית המשפט המחוזי לתוספת מועדים.  

בשל מחלת הסניגור הדיון יידחה. המועד החדש יקבע במזכירות. איחולי רפואה שלימה. 

מהבקשה עולה כי המבקשים מתגוררים בדירה מושא הערעור מזה שנים רבות. בנסיבות אלו, ניתן בזה צו ארעי המונע פינוי המבקשים מהדירה הנ"ל, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיב 2.  

דין הבקשה להדחות. המבקשת היא חברה שהוקמה אך ורק לצורך הפרוייקט, אין לה הון עצמי או כל מקור הכנסה, ובעל מניותיה הוא תושב חוץ. בנסיבות אלה, דומני כי לא ניתן להסתפק בערבותו האישית של בעל המניות, ויש מקום לחשש אותו הביעה המשיבה, כי אם יתקבל ערעורה יהיה זה בלתי אפשרי או קשה ביותר להשיב את המצב לקדמותו ולהיפרע חזרה את הכספים ששולמו.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה. נקודת המוצא היא, כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל האמור בסעדים זמניים. מכל מקום, החלטת בית משפט קמא מוצדקת לגופה באשר נוכח פסק הדין ונוסח הערבות, קיימת תשתית לכאורית מהימנה לקיומה של עילת תביעה.  

הערעור נדחה. אף לי נראה כי הערעור שהוגש אינו מגלה עילה במידה הנדרשת לצורך קבלת פטור מאגרה ומעירבון. אעיר, כי הרשם מצא לנכון להתחשב במצבו של המערער ולקבוע כי העירבון יעמוד על סכום מופחת. על כן, נוכח מכלול הפרמטרים הנבחנים, אין מקום לשנות מההחלטה.   

לא מצאתי הצדקה לעיון חוזר ונשנה בסוגיית העירבון, והנימוקים שהובאו בהחלטות הקודמות עומדים בעינם. גם לא ניתן לדחות ללא סוף את מועד ההפקדה.  

הבקשה למתן צו מניעה זמני, איפוא, נדחית. המשיבים הציגו חוות דעת מקצועית המבססת את טענתם לנזקים רחבי היקף הצפויים להיגרם כתוצאה מהיעתרות לבקשתם. לפיכך, מהנתונים שהציגו הצדדים עולה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. במצב דברים זה איני נדרשת להתייחס לסיכויי הערעור.  

דין הערר להידחות. המתלוננת נמלטה למעון לנשים מוכות, מה שמעיד על חששה מפניו, וכפי שעולה מהחומר, היא מטופלת כיום במרכז לטיפול באלימות במשפחה והעו"ס המטפלת בה התרשמה כי היא שרויה במצב פוסט-טראומטי בעקבות התנהגותו של העורר. ואם לא די במסוכנות האינהרנטית הנובעת מדפוסי החשיבה וההתנהגות של העורר, הרי שאחיו של העורר יצר קשר עם המתלוננת ודרש ממנה לחזור בה מעדותה, מה שמעורר גם חשש לשיבוש הליכי משפט ולהפעלת מערך לחצים על המתלוננת.

הבקשה נדחית. לא הועלתה כל שאלה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ודי בכך בכדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי שנפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וכי גזר הדין הולם את חומרת העבירות בהן הורשע המבקש. נהיגה בזמן פסילה, הן מנהלית והן שיפוטית, מצביעה על זילות כלפי מרות החוק וזלזול בחיי אדם. העונש שנגזר על המבקש אינו חמור ומשכלל בתוכו את כלל הנסיבות לקולה, ביניהן נסיבותיו האישיות, אליהן נתנו דעתן הערכאות הקודמות.