על פניו, הבקשה שלפנינו אינה עומדת בקריטריונים שהותוו בהלכת שוורץ. הערעור אינו על הכרעת הדין אלא על גזר הדין; עונש המאסר של 42 חודשים הוא ארוך יחסית; וגם בהנחה כי ביהמ"ש שלערעור יתערב בחומרת העונש, נראה כי הדברים לא יגיעו כדי הפחתה לעונש שאינו מאסר בפועל.  

המבקש הודיע היום על קבלת המלצת בית המשפט ועל כך שאינו עומד עוד על בקשת רשות הערעור, וכי בכוונתו לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי. 

ככלל, עבירות של סחיטה באיומים, מעידות על מסוכנות הנאשם ומקימות, מעצם טיבן וטבען, חשש מפני שיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא על קורבן העבירה, ועל כן אינן מתאימות בדרך כלל לחלופת מעצר. לכך יש להוסיף כי במעשיו של העורר יש משום כיעור מיוחד, באשר עשק, ניצל והילך אימים על אחיו מהגרי העבודה. עם זאת, גם אם המעשים המיוחסים ישירות לעורר, חמורים מאלו המיוחסים לשותפו - השוהה בחלופת מעצר - הרי שאין להשוות את מעמד העורר למעמדו של השותף כעובד ציבור, אשר ניצל את מעמדו כפקח הגירה ורכז מודיעין.

בכל שאמור בטענות העותרים המכוונות למשיבות 3-2, והפעלת סמכויותיהן בתחום התכנון והבנייה – דין העתירה להידחות על הסף, נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים. משעומד לעותרים סעד חלופי כאמור, אין מקום להידרש לטענותיהם במסגרת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

בית המשפט מנה את שיקוליו להכרעה במקרה זה: הכרעת הדין עומדת להינתן בעוד כחודשיים; היו דחיות בבירור המשפט הנופלות לפתחה של ההגנה; וההגנה אף הצהירה בבקשתה מיום 21.5.2013 כי "ככל שתידרש הארכת מעצר נוספת בגין הארכות שנתבקשו בחודש האחרון, תינתן הסכמת הנאשם לכך".

על פניו, עסקינן בעבירה אשר מקימה חזקת מסוכנות ואשר המסוכנות הנובעת ממנה היא מן המפורסמות שאינה צריכה ראיה. בנוסף, לעורר עבר פלילי בגין עבירת שוד משנת 2006 בגינה ריצה עונש מאסר בפועל.