בבקשתה הנוכחית, חוזרת המבקשת וטוענת להארכת מעצרו של המשיב – בהתייחס למסוכנותו, מחד גיסא, ולמועד הצפוי להשלמת המשפט, מאידך גיסא. באשר למסוכנותו של המשיב נטען כי זו נלמדת מחומרת מעשיו ומעברו הפלילי המכביד, הכולל, בין היתר, עבירות דומות לאלה המיוחסות לו כעת כלפי בני משפחתו, כמו גם מכך שביצע את העבירות המיוחסות לו כשתלויים ועומדים נגדו שלושה מאסרים על תנאי בהיקף כולל של 26 חודשים;אין צריך לומר שמסוכנותו של המשיב מתגברת כאשר מובאת בחשבון החזרתיות שבהתנהגות אלימה, מאיימת ופוגענית כלפי בני משפחתו הקרובים. 

המבקשת, אינה מתיימרת לטעון, כי במסגרת בקשתה מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה ציבורית, החורגת מעניינה הפרטי, אלא שלטענתה עניינה נופל בגדרם של אותם מקרים שבהם תתקבל בקשת רשות הערעור מטעמי צדק; מן הראוי לחזור ולהזכיר את שנקבע בהלכותיו של בית-משפט זה, לא אחת, כי "עמדת שירות המבחן היא אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית-המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם - לעיתים יאמץ בית-המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל. כל עניין לנסיבותיו הוא, וכל מקרה ייבחן לגופו".

המבקש הורשע על סמך הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. לצורך גזירת דינו של המבקש, הוגש בעניינו תסקיר של שירות המבחן. בתסקיר מיום 4.4.2013 נקבע ששירות המבחן התרשם שהמבקש חווה תקופה משברית שבה חש כישלון ודחייה בשל אי-הצלחתו בניהול עסק עצמאי, כמו גם מכך שהוא לוקח אחריות על מעשיו. על כן, המליץ שירות המבחן להימנע מלהטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ולהסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות ובצו מבחן למשך שנה שבמהלכה ישולב המשיב בקבוצות טיפוליות במסגרת שירות המבחן.

בית המשפט המחוזי הטעים כי מדובר בשני נאשמים נורמטיביים, בעלי משפחות, שמעשיהם באירוע מהווים חריג להתנהלותם עד אז. בית המשפט הוסיף כי לגבי נאהי קיימות אמנם נסיבות חמורות יותר מאשר לגבי אנואר, שכן הוא נשא שני כלי נשק והחל בירי, אך מנגד יש להביא בחשבון את האובדן שחווה נאהי עקב מותו של קרוב משפחתו כתוצאה מירי שנורה מהצד של אנואר.

בזמן שחלף ידע משפטו של המשיב כמה מעלות ומורדות. לאחר הגשת כתב האישום נדחה מועד הדיון בעניינו של המשיב פעמים אחדות, על מנת לאפשר את מיצוי המשא ומתן שנוהל באותה עת בין הצדדים בניסיון להגיע להסדר טיעון.

העותרים, אשר הגישו את העתירה בכוחות עצמם – התקשו לנסח טיעונים ברורים, ואף לא צירפו כל אסמכתא לביסוס לטענותיהם, או בנוגע להליכים המשפטיים הקודמים, שההוצאות שנפסקו בהם – הן שהביאו להגשת העתירה. עתירתם היא בבחינת "כתב סתרים", אשר קשה לדלות ממנו את העובדות, את הטענות, ואת הסעד המבוקש.

המבקשת חוזרת ומצביעה על עילות המעצר המתקיימות בעניין, לשיטתה, תוך שהיא מצביעה על אכזריותם של המעשים המיוחסים למשיב, על עונש המאסר שריצה בגין עבירת אלימות ועל החשש מפני הימלטות אפשרית של המשיב. לשיטתה, אין לתת במשיב אמון, בין היתר בשל כך שאת העבירה המיוחסת לו ביצע לכאורה ימים מספר לאחר שחררו ממאסר בגין עבירת אלימות קודמת. כמו כן, נטען כי החשש מפני הימלטות מתעצם לנוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך העיקר