בדבריה של אילנה בהודעותיה במשטרה היא אינה מייחסת לעורר אלימות פיסית או מילולית ישירה כלפי. ואולם, כבר נקבע בבית משפט זה כי לצורך הרשעה בעבירה של סחיטה באיומים לא נדרש איום מפורש, ואף לא איום בפגיעה פיזית ישירה בגופו של המאוים; עבירת הסחיטה באיומים מלמדת על מסוכנות הנאשם בה באופן המקים עילת מעצר נגדו מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים אשר בדרך כלל לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.

עמדתה של המבקשת היא שהארכה נוספת של מעצרו של המשיב מתחייבת לנוכח מסוכנותו, הנלמדת מהמעשים הקשים המיוחסים לו בכתב האישום, כמו גם מהעובדה שאלה בוצעו לכאורה תוך הפרה של צווי הרחקה. בנסיבות אלה, לטענתה, המשך מעצרו של המשיב נדרש על מנת להגן על שלומה וחייה של המתלוננת. המבקשת מציינת כי היא ערה להתמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, אך מדגישה כי חלק מהעיכוב נבע מכך ששניים מעדיו של המשיב לא התייצבו במועד שבו אמורים היו להעיד, וטוענת כי מכל מקום בעת הזו המשפט עומד בשלביו האחרונים.

המבקש שימש ערב להלוואה שנטלו מספר אנשים מהמשיב ומשלא עמדו הלווים בהחזרי ההלוואה, הגיש המשיב נגדם ונגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום; בבקשתו מעלה המבקש טענות מטענות שונות בנוגע לקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בפסק הדין המקורי, כמו גם בהחלטתו; אין בבקשה כל התייחסות מהותית להחלטת בית המשפט המחוזי.

בהתייחסו לעבירה, טען המערער כי היא בוצעה על רקע סכסוך קודם עם המתלונן, כאשר ניסיונות ליישבו בדרכי שלום לא הועילו. המערער אישר כי הוא הגיע למקום המפגש כשהוא מצויד במוט ברזל והחל לדלוק אחר המתלונן, ללא כל התגרות מצידו; המערער מקבל אחריות מלאה על מעשיו ומביע חרטה כנה, והוא אף ביקש להעביר מכתב התנצלות למתלונן. בתסקיר צוין, כי בתחילת שהותו של המערער במתקן הכליאה, הוא הותקף על ידי נערים אחרים, ועקב כך הוא סירב להשתלב בפעילויות שונות במסגרת הכלא, הגם שלא דווח על בעיות משמעת מצידו.

הדין אינו מאפשר להטיל על המערער, נוכח גילו בעת גזר הדין, עונש של מאסר בפועל; ניתן להטיל עליו שהייה במעון נעול עד גיל 20; נראה כי מכתב שכתבה אשת המנוח, בו ביקשה לנהוג במערער במידת הרחמים, תרם במידה רבה להקלה בעונשו.

בית המשפט ציין בפסק הדין כי מומחי שני הצדדים הסכימו שתיקון הליקויים במשטח הגרנוליט לא ימנע את חדירת המים לנכס, וכי הפתרון היחיד למנוע חדירת מים הוא על ידי ביצוע איטום מחדש של כל חלקי הנכס הנמצאים מתחת לקרקע. בית המשפט דחה את טענת המשיב לפיה האחריות לביצוע איטום זה חלה על העירייה, בנימוק לפיו מדובר בסעד החורג מהסעד שהתבקש בכתב התביעה, וכן, לאור העובדה שהמשיב הוא חוכר לדורות של הנכס, שכמוה כזכות בעלות.

כל עוד אין בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הכרעה פוזיטיבית באשר לטענת הקיזוז שהעלתה המבקשת, אין לקבוע כי פסק דין זה מקים כלפי המבקשת מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת באמצו את קביעותיו של בית משפט השלום; לפי פסק דין זה, אף קביעה משתמעת של ערכאה שיפוטית, העולה מעצם ההחלטה לדחות בקשת רשות להתגונן במסגרת הליך בסדר דין מקוצר, מצמיחה השתק פלוגתא כלפי הנתבע.

נראה כי המסקנות אליהן הגיעו הערכאות דלמטה מבוססות בחומר הראיות שהוצג בפניהן וכי המבקש אכן לא הוכיח שהוא זכאי למעמד של דייר מוגן מכוח הסכמיו עם המשיב ואף לא מכוח השיפוצים שביצע לטענתו בנכס. משכך ומשנמצאו יורשיו של המנוח, לא הייתה מניעה לכך שהמשיב לא יחדש את הסכם השכירות עם המבקש. יצוין בהקשר זה כי הערכאות דלמטה נתנו למבקש, לפנים משורת הדין, ארכות משמעותיות מתוך התחשבות במצבו הכלכלי והמשפחתי.

יש לדחות את ערעור המשיבים אשר לערעור המדינה - ערעור זה מתייחס להחרגת הסך של חמישה מיליון ש"ח מן הצו הזמני שניתן ומקובלת עלי טענת המדינה כי הטעם לאותה החרגה לא פורט בהחלטתו של בית המשפט קמא והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם יתר קביעותיו בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים; זאת בייחוד בהינתן סכומי העתק אשר הלבנתם מיוחסת למשיבים על-פי כתב האישום המתוקן, העולים עשרות מונים על שווי הרכוש שנתפס, וכן בהינתן העובדה כי לא הוצגה במקרה דנן חלופה פוגענית פחות להגשמת תכליתו של הסעד הזמני.