ניתן ללמוד על מסוכנותו של המשיב מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום – עבירת הרצח בכוונה תחילה. האפשרות לפיה חומר החקירה הקיים בעניינו של המשיב יוביל בסופו של יום להרשעה בעבירה של סיוע לרצח או סיוע להריגה מקומה להתברר בהליך העיקרי ואין בה כדי להשפיע על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו לאור עובדות כתב האישום; הימשכות ההליכים בתיק העיקרי מקורה לא רק בהתנהלות המשיב, אלא גם בהתנהלות המבקשת ואף באילוצי בית המשפט המחוזי.

מקום שבו מדובר במידע המכיל סוד מסחרי, על המבקש לשכנע בדבר חוזק האינטרס שלו בקבלת המידע על מנת להטות את הכף לטובתו; ככל שמדובר בעיון על-פי תקנות העיון, בוודאי שיש ליתן משקל גבוה באופן יחסי לטענתו של בעל דין, כי במסמכים בתיק בית המשפט, שבהם מבקש לעיין גורם שאינו בעל ריבו בהליך המשפטי, כלולים סודות מסחריים; מצופה ממבקש העיון להציג טעם כבד משקל בדבר הצורך לעיין בתיק, על הסודות המסחריים הנכללים בו, על מנת להטות את הכף לטובתו ולהצדיק את הפגיעה בבעל הסוד המסחרי.

העתירה נראית על פניה כנאום מדיני ולא כעתירה משפטית, ואולי כפמפלט פוליטי המופנה אל הציבור הרחב, ומכל מקום לא כטיעון המופנה אל בית המשפט.

המבקש, פליט מבקש-מקלט נתין סודן, הסתנן למדינת ישראל, הוא נעצר ואף הוצא נגדו צו הרחקה מן הארץ ואולם לבסוף הוא שוחרר ממשמורת נוכח הצהרתו כי הוא סודני; המבקש טען כאמור כי ההתנהלות של המדינה במקרה שלו היא "מקרה מייצג" של פעילות המדינה במקרים דומים רבים, וגם בשל כך ראוי היה לפסוק  לו הוצאות.

הוגש כתב האישום נגד המשיב בד בבד עם בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ולקיומה של עילת מעצר; התמקד הדיון בשאלת קיומה של חלופת מעצר מתאימה.