בהנחה כי המפקח רשאי  להורות ביוזמתו על תיקון רישום, באין "דרגת יוזמה סטטוטורית"; הן הממונה והן בית המשפט המחוזי קבעו, עובדתית, כי המקרה דנא אינו בא בקהלם של מקרים מעין אלה. הבקשה אינה מתמודדת עם קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המבקש לא צירף למסמכיו את חוות דעתו של השמאי, עליה הוא נסמך.

המבקש משיג על מכתבה של מרכזת דסק צפון באגף למרשם ומעמד במשרד הפנים מיום 6.6.13, בו נאמר לו כי יוכל לעיין בתיקו האישי לפי צו של בית המשפט בלבד. ואולם, גם בעניין זה, אין המבקש יכול להשיג על תוכן המכתב האמור ולעתור ל"הרשאת פתיחת תיקון במשרד הפנים בפניו" באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.

נקבע כי אמנם לא פעל המשיב בהתאם לסדרי הדין, אולם משטרם התקיים דיון באיזה מבין ההליכים שבין הצדדים, ראוי לאפשר למשיב לתקן את טעותו, וזאת לשם ייעול ההליך; בבקשתן טוענות המבקשות כי החלטת בית המשפט המחוזי סותרת את תקנות סדר הדין האזרחי ואת פסיקתו של בית משפט זה. לטענתן, שתי התביעות שהגיש המשיב מתייחסות לאותה עילה ולאותו סעד, ומשכך לא ניתן היה להגיש את התביעה השנייה, היא התביעה שכנגד, מבלי לבקש פיצול סעדים.

התוצאה האופרטיבית של פסק הדין מושא העתירה היא הענקת סמכות בלעדית למשיב להתערב בחופש החוזים של צדדים פרטיים, תוך פגיעה בזכותם החוקתית לקניין. העותרים מטעימים כי על-פי אחד המבחנים הקבועים בפסיקתו של בית משפט זה, ניתן לזהות ביטול פיקטיבי כאשר זה נעשה ללא עילה בהסכם, וזאת בניגוד למקרה שלפנינו בו, כך לטענתם, הביטול נערך בהתאם לסעיף בהסכם.

יש לערוך שחזור לחשבון. בהקשר זה קבע בית המשפט כי ככל שתיווצר בחשבון, כתוצאה מהשחזור, יתרת זכות בתקופה שעד סוף שנת 1987 החשבון יזוכה בריבית זכות לפי ריבית הזכות שהייתה מקובלת במשיב באותה תקופה. לעומת זאת, בנוגע לתקופה המתחילה מראשית שנת 1988 נקבע כי על יתרות זכות תיזקף ריבית חובה, וזאת נוכח החזקה שחלה על המבקשת, לפיה המבקשת הייתה עושה בתקופה האמורה שימוש ביתרת זכות, לו זו הייתה עומדת לה, לצורך כיסוי יתרות חובה שהיו לה בבנקים אחרים.

במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט על חומרת עבירת יבוא הסם, ועל כך שבמקרה זה מדובר בסמים מהסוגים המסוכנים ביותר והם הירואין וקוקאין. בית המשפט התייחס לפסיקת בית משפט זה לפיה יש להחמיר בענישת בלדרים, אף אם הם אינם יוזמי ההברחה בכדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים; בערעורו, מציין המערער כי על מחמד שהורשע במסגרת הסדר טיעון בקשירת קשר לביצוע פשע ויבוא סם מסוכן הושת עונש של 12 שנות מאסר, על אחמד שהורשע במסגרת הסדר טיעון בסיוע ליבוא סם מסוכן הושת עונש של 9 שנות מאסר, ועל השותף השלישי אשר נשפט כקטין, הושת עונש של 7 שנות מאסר.

בבקשתו מעלה המבקש טענות לפגיעה בזכויותיו החוקתיות כתוצאה מאי גילוי המידע שבעקבותיו שונה סיווגו ונשללה ממנו האפשרות לצאת לחופשות. בפרט, טוען המבקש כי עומדת לו הזכות לדעת את מספר המידעים המודיעיניים נגדו; מועד קבלתם; האם מקור המידע הוא חיצוני למערכת שירות בתי הסוהר אם לאו ועוד. לטענת המבקש, ללא מידע מפורט כאמור אין בידו לממש בצורה אפקטיבית את זכות השימוע בפני רשויות השב"ס, אשר מוקנית לו, לטענתו, מכוח הזכות להליך הוגן ומכוח כללי הצדק הטבעי.

בית המשפט קבע עוד כי נשקפת מסוכנות מן העורר, אשר נהג באופן פרוע שסיכן את המשתמשים בדרך, לרבות ילדים שקפצו לכביש, ולא היסס לפגוע בשוטרים בעת שניסה לנגח את הניידת. בית המשפט ציין כי לעורר 49 עבירות תעבורה וגם הרשעות, ישנות יחסית, בעבירות רכוש וניסיון הצתה.

מצאתי כי יש מקום לחרוג מכלל זה במקרה שבפניי. זאת, נוכח הפער שאינו מהותי במועד הגשת ההליכים, נוכח הסכמת הצדדים לאיחוד הדיון בתובענות בפני בית משפט השלום בירושלים, וכן נוכח זאת שההליך בפני בית משפט השלום בירושלים הוא שמצוי בשלב דיוני מתקדם יותר מבין שני ההליכים 

דין הבקשה לאיחוד הדיון בתובענות להתקבל. זאת, מאחר שכאמור, שני ההליכים עניינם באותה תאונת דרכים, ואין חולק כי השאלות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות בהם חופפות בעיקרן.