הליך החילוט הפלילי מעצם טיבו פוגע בזכות הקניין אשר לה מעמד של זכות חוקתית בשיטתנו המשפטית. פגיעה זו הינה קשה עוד יותר כאשר היא נעשית מכוח צו זמני שניתן בטרם הרשעתו של הנאשם במועד בו עדיין עומדת לו חזקת החפות; ככל שניתן להבטיח את תכליות הצו הזמני, ובראשן הבטחת אפשרות חילוט הרכוש בתום ההליך (ככל שהנאשם יורשע), תוך שמירת ערכו, באמצעים חלופיים שפגיעתם בנאשם ובקניינו פחותה - יש להעדיף אמצעים אלה על פני סעד זמני של תפיסת רכוש, החזקתו או מכירתו.

השלב המתאים לשקילת הליכי טיפול וגמילה מסמים הוא במועד גזירת העונש וריצויו ולא בשלב מעצרו של הנאשם; פוטנציאל הגמילה של העורר לא הוכח בענייננו, אך גם ללא נתון זה ניתן לקבוע כי התנאי הנוסף שהוגדר בפסיקה – לפיו על הליך הגמילה לתת מענה הולם למסוכנות הנשקפת מהעורר – אינו מתקיים במקרה דנא. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לעורר עבר פלילי מכביד ביותר הכולל 14 הרשעות קודמות אשר ביניהן עבירות רכוש רבות, שלוש הרשעות בגין בריחה ממשמורת חוקית ושתי הרשעות בגין החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

ניתנה לעותרים ארכה לצורך הגשת בקשות להיתרי בנייה, אך מרבית ה"בקשות" שהגישו, נדחו על הסף כי לא צורפו אליהן המסמכים הדרושים: הסעד הראשי המתבקש בעתירה; המשיבים פעלו בהתאם לפסקי הדין, קלטו את בקשותיהם של העותרים ודחו אותן על הסף בגלל העדר מסמכים נדרשים.