העורר פותח את הערר בטענה כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את מהלך הדיון באולם. כך, לטענתו, לפני תחילת הדיון התעניין בית משפט קמא בחלופה המוצעת והודיע כי אם יקיים דיון לגבי החלופה, תהא החלטתו סופית ולא יתקיים דיון נוסף לקבלת תסקיר מעצר במועד מאוחר יותר. ואולם, לאחר שהעורר דבק בבקשתו לקיים דיון, העלתה המשיבה במפתיע טענת חוסר סמכות של בית המשפט לקיים דיון, ובעקבות זאת התנהל הדיון סביב שאלה זו בלבד.

המאשימה עומדת גם בשלב זה, לאחר שמיעת כל הראיות, על טענתה כי יש להרשיע את העורר בניסיון לרצח. כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, העורר לא הצביע על "מהפך" דרמטי בראיות, ומאחר שאין חולק על מעשי הדקירה המיוחסים לעורר, כך שברי כי המערער יורשע בדינו. השאלה אם העורר יורשע בסופו של דבר בניסיון לרצח או בחבלה בכוונה מחמירה או בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות או בכל עבירה אחרת, תוכרע על ידי המותב שישב בדין ושמע את כלל הראיות.

המבקשת טענה כי נוכחותה בארץ דרושה לצורך ההליך הפלילי בחודש ספטמבר הקרוב כמו גם לצורך דיון עם המאשימה בדבר הסדר טיעון חדש בהליך הפלילי, לאחר שנמצא כי היא לא כשירה לבצע מאסר בדרך של עבודות שירות שעליו הסכימו הצדדים בהסדר טיעון; כי יציאה מהארץ בו ביום, בשעה שעליה לשוב לארץ בעוד כחודש ומחצה, תכביד עליה, בין היתר בשים לב לגילה (המבקשת בת כ-70); וכי הערבות שהפקידה תבטיח את יציאתה בסיום ההליך.

החומר המודיעיני החסוי כולל מידעים קונקרטיים, עדכניים ובעלי משקל, שיש בהם כדי לבסס את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה קיים חשש אמיתי שיציאת המבקש לברית המילה - במועד ובמקום הידועים מראש - עלולה לסכן את שלום המבקש ושלום הציבור, וכי לא ניתן לאיין סכנה זו;  אין ליתן משקל משמעותי לעובדה שבעבר הותר למבקש לצאת לחופשה חריגה לרגל חתונתו. כעולה מדברי באת-כוח המשיב  בדיון בפני בית המשפט המחוזי, אירוע זה התרחש בזמן שהמבקש היה עצור עד תום ההליכים נגדו, קרי, עמדה לזכותו חזקת החפות, ובעיקר, ההחלטה בעניין הוצאת המבקש לחופשה חריגה לרגל חתונתו התקבלה בלי מעורבות המשיבים ובלי שנתבקשה חוות דעתם.

הגשת ערעור איננה מעכבת כשלעצמה את פסק הדין שניתן בערכאה הדיונית. על המבקש עיכוב ביצוע להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה לטובתו; המערער טוען כי הוא זכאי למעמד פליט משום שהוא נרדף בשל דתו. לחלופין טוען המערער כי בגאנה מבקשים להמית אותו, בשל מות הילדה (כמתואר לעיל), ובשל כך הוא זכאי להגנה גם אם איננו נופל לאחד מהקריטריונים שנקבעו באמנת הפליטים.

העורר טוען כי המשיבה לא התייחסה לטענותיו בדבר כרסום בראיות. עוד הלין העורר על תסקיר שירות המבחן, על הקביעה כי הוא פדופיל וכי נשקפת ממנו מסוכנות. בהקשר זה הצביע העורר על כך שעברו הפלילי העשיר אינו כולל עבירות מין; במישור הראיות לכאורה, הרי שמחומר החקירה עולה כי בנוסף להודעותיה של המתלוננת עצמה, יש שורה של ראיות תומכות, לרבות מצבה הנפשי של המתלוננת, וכי בבית הספר הבחינו עוד קודם לחשיפת התלונה באותות המצוקה ששידרה המתלוננת; המסוכנות הנובעת מהעורר, באה לידי ביטוי במעשים המיוחסים לו ובהתרשמות שירות המבחן כי הוא אימפולסיבי ובעל רמת דחפים גבוהה.

על המגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית לשקוד היטב על הכנת הבקשה עובר להגשתה, ולא לנסות לשפרה לאחר מעשה; המחלוקת בין בעלי הדין עסקה בשאלה מיהו הגורם הנכון שנגדו אמור ההליך להתנהל. מהחלטת בית המשפט קמא עולה כי בית המשפט התרשם מכך שהיצרן והמשווק של המוצר נשוא ההליך הציבו קשיים באיתור הגורם הנושא באחריות בקשר אליו.

כעולה מהבקשה ומנספחיה, שני ההליכים נסובים על נזקים שלפי הנטען נגרמו עקב אותה תאונת דרכים. נטען כי איחוד הדיון בתובענות, אשר מעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות, יקדם יעילות דיונית וימנע התדיינות כפולה.