אין מדובר בחלופה אופטימאלית. עם זאת, נראה כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של ביהמ"ש קמא אשר איזן בין השיקולים השונים המצריכים לעניין. בין שיקולים אלה יש לקחת בחשבון את חלוף הזמן (כאמור המשיב שוהה מזה כשנה במעצר); את העובדה שכל עדי התביעה נשמעו; את העובדה כי הושגה ככל הנראה סולחה בין הצדדים (עדי התביעה אף הוכרזו כעדים עוינים במהלך המשפט); ואת התסקיר החיובי של שירות המבחן, ממנו נלמד כי המשיב אף משמש חונך או תומך של עצורים אחרים.

האם הסכם האופציה היה חוזה מחייב? שנית, ובהנחה שאכן נכרת חוזה מחייב, למי הוקנתה האופציה מכוחו? ושלישית, האם האופציה אכן מומשה? חלק גדול מטענותיו של המשיב הוקדשו לשאלה השנייה מבין השלוש – היינו האם הסכם האופציה, אף לו נחשב חוזה מחייב, הקנה זכויות למערער, להבדיל מאשר לאחיו. עם זאת, מבחינת הגיון הדברים, ראוי להקדים ולבחון את השאלה האם ההסכם אכן היה חוזה משפטי מחייב, בעיקר מהיבטה של דרישת המסוימות. אם התשובה לשאלה זו אינה חיובית, ממילא עשוי היה להישמט הבסיס להמשך הדיון בפרטיו של הסכם זה.

אין בחומר כל הסבר שעשוי היה אולי לבסס, מבחינה משפטית, עיון חוזר בהחלטות, כגון שינוי מהותי בנסיבות או טעות טכנית ברורה על פניה.

העבירה בה הורשע המבקש היא עבירה חמורה, ולאחר עיון בהודעת הערעור, ההתרשמות הינה כי סיכוי הערעור הלכאוריים נמוכים ועל כן אין לבצע עיכוב גזר דין.

על אף כי התקדמות ההליכים בתיק אינה משביעה רצון לא נעלמה מסוכנות המשיבים הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות להם ולכן ניתנת הארכת מעצר נוספת.

העתירה היינה כללית וכוללנית ואינה מפרטת את הסעד המבוקש ,על כן הדיון בעתירה הפך לבלתי-ישים.

הכף נוטה בשלב זה לזכות האינטרס הציבורי וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיב ואת זכותו להתהלך חופשי.

בית המשפט סבר כי אין בטענות המבקשת שיקולים ציבורים המצדיקים את דחיית המועד שנקבע בפסק הדין, או מכך שלעירייה ייגרם אי-צדק בולט כתוצאה מכך. 

כפי שנפסק בעבר לא-אחת, הפעלת סמכותו של בית המשפט בערעור להגדלת היקף גוף הערעור תישמר למקרים מיוחדים בלבד - שהם החריג ולא הכלל - וזאת בשים לב למטרותיהן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. 

בא-כוחה של המערערת טען כי המתחם שנקבע בעניינה של המערערת חורג ממדיניות הענישה ביחס למקרים אחרים שבהם נדונו פרשות של התעללות בקשישים.