בית המשפט סבר כי הסדרי הפיצויים בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) אינם חלים באופן רטרואקטיבי מעבר לתקופה של שנה, למעט במקרים חריגים שאינם רלבנטיים בעיננו.

בית המשפט סבר כי לא עלה בידי המבקש להתגבר על המשוכה הגבוהה העומדת בפניו, בכך שהעונש שהושת עליו איננו חורג מן הגבול העליון של הסדר הטיעון עליו הסכימו הצדדים.  

בבואו לבחון האם ליתן רשות ערר, ישקול בית המשפט האם הבקשה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש וכן האם ההחלטה מושא הבקשה פוגעת פגיעה מוחשית ובלתי מוצדקת בזכויותיו. 

בית המשפט סבר כי הטענה בדבר הימשכות ההליכים אין היא אלא תחזית מושכלת. ודאי שאין בה כדי לשנות את נקודת האיזון לעבר שחרורו של העורר לחלופת מעצר בשלב הנוכחי.  

בית המשפט סבר כי הבקשה, אשר נסבה כולה על אופן ניהול ההליך בפני בית משפט השלום – אינה מעלה שאלה כללית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת.

בית המשפט סבר כי שינויה של נקודת האיזון נעשה תמיד בשים לב למסוכנות הקונקרטית של הנאשם שבו מדובר. ככלל, המסוכנות נלמדת מהמעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום ומנסיבות נוספות כדוגמת עברו הפלילי ואף התנהגותו במהלך המשפט.

בית המשפט סבר כי חרף ניסיון המבקש לעטות לבקשתו אדרת כללית ועקרונית, אין הדבר כן. בית משפט קמא לא שינה את ההחלטה הראשונה במסגרת ההחלטה השנייה, ולא ישב כערכאת ערעור על החלטתו הוא. 

לגבי החלטות שלא מסיימות את ההליך נפסק לא אחת כי הרשות לערער עליהן תינתן רק במקרים יוצאי דופן בהם מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. 

החלטות דיוניות אשר מתמקדות באופן ניהול ההליך נתונות, מטיבן ומטבען, לשיקול דעת הערכאה המבררת. כרוחב שיקול הדעת של הערכאה המבררת – כך צמצום מרחב ההתערבות של ערכאת הערעור.  

בית המשפט סבר כי אף כי מדובר בסוגיה בעלת עניין, עסקינן במחלוקת בדבר החלת של הלכות משפטיות קיימות בנושאי הידועים בציבור בנסיבות המקרה הקונקרטי, ואין הדבר מצדיק התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי.