שירות המבחן, כגורם המקצועי בעל הניסיון בתחום זה, מצא כי נוכח יחסו של המבקש לביצוע העבירות – אין מקום לשילובו שוב בהליך טיפולי לאחר שנסיון קודם כשל.

עברו הפלילי המכביד, כמו גם החשש הממשי שיחזור ויבצע עבירות, היוו שיקול להחמרה בעונשו לצורך הרחקתו מהציבור ולצורך הרתעתו האישית, כמו גם הרתעת הרבים מפני הליכה בדרכו.  

בית המשפט סבר כי אופן ערכי תיתכן הסתייגות מסיטואציה של "דיירות מוגנת זוחלת" ו"רשות מכללא", בודאי נוכח המדיניות השיפוטית המרוסנת לגבי מוסד הגנת הדייר; אך ראשית, המבקשים "נמו" בצורה זו או אחרת לאורך השנים, ושנית, בית משפט השלום איזן ככל שיכול בנסיבות על ידי סילוק ידם של המשיבים מיחידות 2 ו-3 בנכס. 

בית המשפט סבר כי לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי זוכה חשבונו של בא-כוח המבקש בגין יתרת העירבון שהופקד. ממילא הייתה בכך אינדיקציה ברורה לכך שניתנה החלטה מסיימת בתיק.  

בית המשפט סבר כי רצוי שבעל דין המעוניין להעלות טענה מקדמית לפיה כלל לא מדובר ב"פסק בוררות", ולצד זה גם לטעון, כי ככל שייקבע שכן מדובר ב"פסק בוררות" אזי קיימות עילות לביטולו , יימנע מפיצול הטענות וירכז את כל טענותיו בכתב בית דין אחד שיוגש במועד ובאופן הקבועים בחוק ובתקנות הבוררות בנוגע לבקשת ביטול פסק בוררות.  

לא ברור מהדיון בבית משפט קמא מה גרם לכך שמערכת האיזוק לא הותקנה. יתכן שאביו של המבקש הוא זה שפתח בוויכוח עם המתקין, ונהג באגרסיביות שהביאה לעזיבתו. אם כך הוא המצב, השאלה היא האם בשל סיבה זו יש להורות על מעצר המבקש, עד לסיום ההליכים.  

ההליכים הקשורים בתעודת החיסיון, הוצאת התעודה, העברת החומר הרלבנטי, וההכנה לקראת הדיון בעתירה, אורכים זמן רב, לעתים  מספר חודשים. 

מסוכנות המשיב נובעת ממעשיו, ובעיקר מן האישומים הראשונים. לכך מתווסף האמור בתסקיר המעצר, בו הוערך כי המשיב חש משיכה לקטינות ורצון לספק את צרכיו המיניים באמצעותן, כי קיימים אצלו עיוותי חשיבה וכי נראה כי התנהגותו כרוכה במניפולציה והסתרה של כוונותיו.

חרף הניסיון לשוות לטענות גוון משפטי המתאים לדיון נוסף, מדובר בטענות המכוונות בחלקן נגד קביעות שהן עובדתיות בעיקרן ובחלקן ערעוריות במהותן. טענות מסוג זה אינן מצדיקות דיון נוסף, שהרי הליך זה אינו מסגרת לקיום הליך ערעור נוסף על פסקי דין של בית המשפט העליון.

בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך להוקיע את "תת-תרבות הסכין", להחמיר עם אלו העושים שימוש בסכין כאמצעי ל"פתרון סכסוכים" ולהטיל עונשים משמעותיים ומרתיעים בגין עבירות כגון דא.