אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוחה איבדה את יכולת השיפוט שלה עשרה חודשים לפני כריתת ההסכם. מעדות הרופאה שטיפלה בה עולה כי המנוחה הייתה דמנטית, חסרת יכולת לטפל בענייניה וכי היא נזקקה לאפוטרופוס. ניתן לקבוע כי המנוחה איבדה את יכולת השיפוט שלה, ועל-כן מצבה נכלל בגדרי המצבים המנויים בסעיף 14(א) המביאים את השליחות אל סיומה. 

"לזכות לגילוי מסמכים נודעת חשיבות רבה במקרים שבהם תובעים מבקשים שיכירו בהם כבתובעים ייצוגיים. הניסיון מלמד כי לעתים תכופות המידע הנדרש לשם הוכחת חלק מתנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית נמצא בידיו של הנתבע". בענייננו נטען שמדובר במסמכים אשר מצויים בידי המשיב ואשר המבקשים אינם יכולים להשיגם בכוחות עצמם. זאת, בהינתן שמדובר בחברות זרות המאוגדות במדינות שאינן מאפשרות גישה למידע תאגידי. 

מדובר במעשי עבירה שבוצעו על ידי איש משטרה ונמצאים במדרג הגבוה של העבירות בהן הורשע. בנסיבות אלו, קשה להפריז בפגיעה החמורה באמון הציבור שנגרמת משותפות בין גורמים עבריינים לגורמי אכיפת החוק. העובדה שהמערער קיבל מעין "משכורת" חודשית מגורמים עבריינים תמורת שירותיו במשך כ-5 שנים – מהווים אף הן נסיבות המצדיקות את החמרת הענישה בעניינו.  

במסגרת הבקשה לרשות ערעור, חזר המבקש על טיעוניו לעונש, כפי שנטענו בפני הערכאות הקודמות. ואולם, השיקולים לקולה כבר זכו למשקל במסגרת גזר הדין, כך שהלכה למעשה, מהווה הבקשה שלפניי מעין ניסיון לעריכת "מקצה שיפורים" בעקבות תוצאתן של החלטות קודמות. 

לא נמצא מקום לחשש בדבר אי צדק כלשהו שנגרם למבקש, הרי שלטעמי בית המשפט לתעבורה לא חרג מנורמת הענישה המקובלת, בהטילו על המבקש, בין היתר, עונש של תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל. 

אין ספק, כי המבקש בחר להימנע מלקבל את הודעת הקנס. לא היתה חובה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, שכן ברור היה, כי המבקש לא מנסה לסתור את חזקת המסירה בנסיבות המקרה, אלא להפנות טענות חסרות יסוד כלפי נהליו של שירות הדואר. 

קצב המשפט הוא בר-שיפור, במיוחד לנוכח כמות העדים הרבה שצפויה להישמע. מן הצד האחר, יש לציין שפרשת התביעה כבר מצויה בעיצומה – נשמעו קרוב ל-20 עדים. סופו של דבר, על רקע חומרת המעשים והשתלשלות המשפט, נראה לי שאין מקום להורות על שחרור המשיבים.

הסכימה העירייה, לפנים משורת הדין, למחול למערער על חלק מהחוב שנקבע בפסק הדין, זאת שוב, בשל מצבו הבריאותי של המערער. יש להצר על כך שבמקום לאמץ את הצעת העירייה, אשר הלכה כברת דרך כלפי המערער, בחר המערער להגיש בקשה שנייה אשר מבקשת לחרוג מפסק הדין אף יותר מבקשתו הראשונה.  

כדי לסטות מכלל זה על המבקש להוכיח שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. לא הציגה תימוכין לטענתה כי ייגרם לה ולעובדיה נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. המבקשת אף לא טענה כי יש חשש שהמשיבה לא תוכל להשיב לה את הכסף אם בסופו של דבר יתקבל ערעורה. די בנימוקים אלו בדבר מאזן הנוחות כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.  

רק במקרים שבהם שיקולי הצדק הייחודים למקרה זועקים לשופט מנסיבותיו, יש להתיר סטייה מן הכלל ולמנוע מהנושה להגיש תביעה בגין יתרת החוב הנדונה. על הסטייה מן הכלל להיעשות במשורה רבה ותוך נימוק ופירוט משמעותי של הטעמים שהובילו לה.