החלטתם של המשיבים שלא לבטל את ההסכם, היא החלטה ראויה, וביהמ"ש אינו מוצא כל עילה להתערב בה. לא די בהאשמה חסרת שחר כדי להצדיק את פתיחתה של חקירה פלילית כנגד איש משטרה בכיר.

מאזן הנוחות לטובת המבקשת. בהיותו מודע לדרישת המידתיות, הגביל בית המשפט המחוזי את הסעד הזמני רק ל-3 היחידות של הפרויקט שלא נמכרו. ביהמ"ש סבור כי נראה כי איזון זה הוא איזון ראוי.

אין מקום לדון בטענות המבקש באשר לגובה החוב ולאופן גבייתו ופירעונו, שכן סוגיות אלה הוסדרו בפסק הדין בהליך הראשון שהפך, כאמור, לחלוט.  

הראיה היחידה שתמכה בטיעוני המבקש בדבר תרמית והטעיה הייתה עדותו של אופק, קבלן השיפוצים, ואולם בית המשפט המחוזי עמד על הכשלים בעדות זו, לרבות היותה עדות כבושה שלא נזכרה בתצהיר מטעמו. המשיבים לא עמדו בנטל, אשר על כן הבקשה נדחית.

באמצעות התבחינים עשו המשיבים כמתחייב מסמכותם, בחנו את נסיבות עניינם של העותרים על מנת להחליט כדבעי בבקשתם. עמדתם של המשיבים היא כי "הליך לימודים נטען מעין זה אינו מהווה הליך מקיף ויסודי דיו, שהינו הכרחי בגיור כן. דומה כי בנסיבות 'הליך' נטען ספציפי זה, ההליך אף אינו 'קרוב' לכך". צודקים המשיבים בגישתם זו. 

התוצאה הסופית קשה עד מאוד למערער. בגלל משובת נעורים בהיותו בן 16, המערער נותר ללא פיצוי לאור סעיף 7(5) לחוק הפיצויים, הקובע כי מי שנהג ברכב ללנה כי כן, א ביטוח אינו זכאי לפיצוי על פי החוק. הערעור נדחה.

המערער ניצל את היכרותו עם המתלוננת ואת האמון שנתנה בו, כי יסיעה למחוז חפצה, ופגע בה בדרך מרושעת וחסרת רחמים, על מנת לספק את יצריו המיניים. אין מדובר בסטייה מהותית מרמת הענישה הראויה במקרים דומים. לפיכך, אין בסיס להתערבותנו במידת העונש שהושת על המערער. 

ביהמ"ש מציע להחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי לנוער, כדי להשלים את הנמקת הכרעת דינו באשר לאישום השני. ביהמ"ש ירחיב את ההנמקה וביהמ"ש יפעל על פי הוראותיו של פסק דין זה.

להתנהגותו הפראית של המערער בכביש יש להוסיף את עובדת היותו שוהה בלתי חוקי ואת עברו הפלילי הכולל עבירה של גניבת רכב. בהתחשב בכל אלה, הרי שהעונש שהושת על המערער אינו חורג כלל.

רשימת חומר החקירה המעודכנת שמסרה המשיבה לעוררים עומדת הן באופן קונקרטי בדרישות בית משפט זה בהחלטה בערר המדינה; הן בקווי המתאר שהתוותה ההלכה הפסוקה לאורך השנים. הערר נדחה.