קיים על-כן חשש, המתקיים באופן טיפוסי במקרים כגון אלה, כי עד להכרעה בערעור ינוצל חלק נכבד מהסכום. העירייה היא רשות ציבורית, והחשש שמא ידחה הערעור והמבקשת לא תוכל לשלם לסלנר את הסכום שנפסק לזכותה, הוא ככלל נמוך. 

המשיבה לא העלתה טענה כי עומדת לה זכות לדיור חלוף בהיותה בת זוג של פושט רגל, מכוח סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. סיכומו של דבר הוא שיש לקבל באופן חלקי את הערעור, כך שנקבע כי למשיבה אין כל זכות בחלקה ובבית המגורים. עם זאת, המערערת לא ויתרה על הזכות העומדת לבן משפחה בהתאם לסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.  

אשר לסוגיית סיווג ההכנסות פעל ביהמ"ש במתווה הלכת פלאזה ואין עילה להתערב בכך. נוכח משקלם המצטבר של הליקויים של המערערת לפגמים בדיווחים, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב בנושא זה. 

צודקת המדינה כי הטלתו של מעצר בית מלא על העורר באופן שיהיה מלווה בפיקוח של האם בלבד עשויה ליצור מצב בלתי אפשרי מבחינת האם, הנושאת בפועל בעול המשפחה כולה. ביהמ"ש סבור כי ראוי להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר ביתית במתווה שייקבע על-ידי בית המשפט המחוזי לפי שיקול דעתו.

המבקש דנן לא הראה נזק בלתי הפיך כאמור אלא אך טען כי מצבו הכלכלי קשה, אלא שמצבו הכלכלי של הנאשם כשלעצמו אינו מצדיק עיכוב ביצוע פסק דין כספי. משאין הבקשה צולחת את מבחן מאזן הנוחות אין עוד צורך בבחינת סיכויי הערעור, ודי שאציין, וזאת מבלי לקבוע מסמרות, כי אין מדובר בערעור בעל סיכויים בולטים.  

מדובר באירוע ברוטלי, מתוכנן ומאורגן, שבו נגרמו חבלות של ממש. תוצאות האירוע עשויות היו להיות קשות בהרבה. על פי האמור בתסקיר, עברו הפלילי של העורר כולל מעורבות בעבירות איומים, תקיפה והעלבת עובד ציבור. שירות המבחן העריך, כי תיפקודו של העורר איננו יציב, ו"לא ניתן לשלול אפשרות של הישנות התנהגויות בלתי נשלטות ונעדרות שיקול דעת".  

התבטאויות של נבחרי ציבור יש בהן משום ביקורת ואפילו ביקורת חריפה ביותר על מדיניות הממשלה הינן לגיטימיות לחלוטין. החומרה היתרה הנלוות להתבטאויותיה של העותרת נוכח העובדה כי הן נאמרו בעת לחימה ומשבר. להשקפת ביהמ"ש, אין מקום לקבוע אמות-מידה שונות להגנה על חופש הביטוי בעיתות משבר לעומת אלה שיש להחיל בעיתות רגיעה. דין העתירה להידחות.

מן החומר שהוצג נראה כי בית המשפט הכריע בענייננו ביחידה דיונית עצמאית - חובת המערערים, שהינם מבעליה של החברה ושלושה מהם אף מכהנים כדירקטורים בה, למסור למנהל המיוחד מסמכים הנוגעים לענייניה של החברה. יצוין בהקשר זה כי ככלל אין בעובדה שמסירת המסמכים עשויה להוביל להגשת הליכים נוספים.

כבר בשנת 2003, הייתה המערערת מודעת לאפשרות קיומו של קשר סיבתי בין האיחור באבחון מחלתה, לבין הנזק שנגרם לה. אין לקבל את טענתם של המערערים, כי "העובדות המהוות את עילת התובענה" נעלמו מעיניהם ונודעו להם רק עם קבלת חווׂת הדעת.  רכיב הנזק נתגלה, למצער, ביום בו אובחנה המערערת כחולה במחלת שחמת הכבד, אשר על כן הערעור נדחה.

בהמ"ש השלום נתן משקל לנסיבות אישיות והחליט להקל בעונשו של המבקש בכך שהפעיל את המאסר המותנה בחופף למאסר שהטיל עליו ולא במצטבר. לא מצאתי מקום לקבוע כי המקרה הנוכחי מצדיק מתן רשות ערעור. על כן בקשת רשות נדחית.