הרשעת המערער בעבירות המיוחסות לו התבססה על גרסתה של המתלוננת ובחיזוקים רבים שנמצאו לכך בחומר הראיות. ביהמ"ש מצא כי גרסה זו מהימנה. לעומת זאת, גרסת המערער נשללה על ידי ביהמ"ש.

הקריטריון המרכזי לבחינת סוגיית צירוף בעלי דין על דרך של תיקון כתב התביעה הוא יכולתו של בית המשפט להכריע כראוי בשלמות ויעילות.  טענותיה של המדינה בעניין השאלה האם הוגשה התביעה מלכתחילה בשם היורשים או מורישיהם – ויתר השאלות הנגזרות מסוגיית קיומה של שותפות – שמורות לה להליך הדיוני. החלטת בית המשפט המחוזי, ככל שנועדה להכריע בסוגיה זו – בטלה.  

שינוי בעמדתן של רשויות מינהליות אינו אמור להיות עניין שרירותי. ככל שנעשתה בדיקה מקצועית וזו העלתה כי עמדה משפטית שאומצה בשנת מס קודמת אינה נכונה, אין מניעה לכך שהעמדה החדשה תדריך את רשויות המס בשנות מס עתידיות, לאיזון בין האינטרס הציבורי לבין הסתמכותו של הפרט הנוגע בדבר. לא ניתן עוד לטעון להסתמכות על עמדתן של רשויות המס, דין הערעור להידחות.

המשיב בעצמו לא הצביע על פגיעה קונקרטית שתיגרם לו ככל שהוא יישאר במעצר בבית הסוהר, כפי שעלה גם מהמכתב שהציגה המדינה משירות בתי הסוהר באשר לתנאים שבהם הוא מוחזק כאסיר שהוא גם עצור עד תום ההליכים בעניינו בתיק אחר.  ביהמ"ש הורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

האיזון הראוי בנסיבות העניין טמון במתן הארכה המבוקשת בכפוף לחיוב המבקש בהוצאות בסך 1,000 ₪ לטובת המשיבים. הבקשה מתקבלת במובן זה שהמבקש יהא רשאי להגיש את הערעור מטעמו. בכפוף לכך שימציא למזכירות בית המשפט אסמכתא על תשלום ההוצאות.

המשיב תובע את משטרת ישראל, קרי אובדן כושר עבודה מלא, שלטענת המשיב התפתח מהנזק הראשוני, קרי מההליך הפלילי שהתנהל כנגדו בשנות התשעים. על התיק הנוכחי אשר מדשדש בפרוזדור כבר למעלה מ-16 שנים, בשנה שחלפה, ניהל המשיב הליכים רבים בתיקים נוספים בבית משפט זה, אשר כולם נדחו, ובהם הוגשו במצטבר עשרות בקשות. אשר על כן, הערעור התקבל.

אשר לטענת המערער כי המשיב לא רשם הערת אזהרה ולא עמד על זכויותיו בנכס, לרבות קבלת תמורה בגינו, הקניית נכס והכרזתו כנפקד אינה טעונה רישום, היא אינה עסקה במקרקעין. המשיב לא עומד על זכויותיו בנכס בתקופה מסוימת אינה מאיינת את זכויותיו בו.  המערער לא הראה קשר בין שאלת הוצאת תעודת הנפקדות השניה לשאלת שחרורו של הנכס מנפקדות. הערעור נדחה.

ביהמ"ש דחה כבלתי מהימנה את טענת המערער לפיה הוא היה נתון במצב של שכרות בעת המתתה של המנוחה. המערער ביצע את המיוחס לו בכוונת תחילה, לאחר שגמר אומר להמית את המנוחה ותוך שביצע שורה של פעולות שיש בהן כדי לקיים את יסוד ההכנה הנדרש בחוק, והכל מבלי שקונטר על ידי המנוחה וכשלא עומדת לו הגנת השכרות לה טען.  

בשים לב להימשכות החריגה של ההליכים אשר לא נמצא לה הסבר מניח דיו, ראוי ליתן לכך משקל נוסף בקבענו את ענשו של המערער.  נוכח הימשכות ההליכים, ביהמ"ש סבור איפוא כי יש לקבל את הערעור במובן זה, שעונשו של המערער יופחת ויועמד על 9 חודשי מאסר חלף 12 חודשי המאסר שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.

דינן של טענות אלו להידחות על הסף. בצרופות הבקשה מעלה כי השגות שונות שהגיש המבקש בשפה הערבית נענו לגופן על ידי המשיב, אף אם המענה נעשה בשפה העברית. המבקש לא הראה כי נגרם לו עיוות דין המצדיק מתן רשות לערער בשים לב לאמות המידה המקובלות שעליהן עמדתי. אשר על כן, הבקשה נדחית.