לאחר קבלת המענה, יהא על העותרת לבחון ולשקול כיצד משליך הוא על עתירתה. בנסיבות אלה, אין העתירה בשלה לבירור בשלב זה.

הכלל בהן הוא לא לשחרר לחלופת מעצר, אלא במקרים חריגים. לנוכח היקף המעורבות הפלילית הלכאורית של העורר, עניינו אינו נמנה על אותם מקרים שבהם ניתן לומר כי התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות שחרור לחלופת מעצר – ולא כל שכן לאחר שאפשרות זו כבר נבדקה על ידי שירות המבחן, ונשללה. הערר נדחה.

היה היעדרו של הסכם כתבו בענין שכר הטרחה, לקח שלמד בתיק זה גם המבקש. הצורך בהסכם זה נובע בראש וראשונה מן השכל הישר, ומנסיון החיים שלפיו כשהמדובר בכסף – לפתח חילוקי דעות רובצים.

לא ניתן לומר כי המבקש הוכיח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה, וודאי לא ארכה ממושכת כפי המתבקש, להגשת ערעור על ההחלטה מיום 21.8.2014. אשר על כן, הבקשה נדחית.  

אם המשיבה 2 היתה מעוניינת שלא ליטול כל סיכון לעניין האפשרות להגיש הליך מטעמה, יכולה היתה היא להגיש ערעור עצמאי בתוך סד הזמנים הקבוע לכך בחוק. משבחרה שלא לעשות כן וחלף זאת הגישה את בקשת הארכה ביהמ"ש אינו מוצא להכריע כעת בשאלות שטרם באו לעולם.  

למערערת 7 – הגם שהתביעה בעניינה לא התיישנה – היא נעדרת עילה על פניה. לא רק מן הטעם שלא צורפה חוות דעת רפואית, כי אם בשל כך שהנטען בכתב התביעה, גם אם היה מוכח, לא מגלה עילה לפיצוי המערערת כניזוק משני על פי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, כפי שהבהיר היטב בית המשפט המחוזי .

המבקש לא העלה בענייננו כל טענה כי נבצר ממנו להגיע ארצה קודם למועד בו הגיע לטענתו, מה גם שלא הועלו טעמים משכנעים מדוע לא ניתן היה להסתפק בדרכי תקשורת אחרות. אף בהתעלם מטענות המשיב לגבי המועדים בהם שהה המבקש בארץ ומן התמיהות שהעלה לעניין התאריכים המצוינים בשולי הודעת הערעור והבקשה , לא הוכיח המבקש קיומם של טעמים המצדיקים מתן ארכה. 

לא הועלתה טענה בדבר שינוי נסיבות מהותי אשר חל במצבו הכלכלי של המערער בתקופה האחרונה, הרי שהעובדה כי במקרים הקודמים הצליח המערער, בסופו של יום, לגייס את הסכומים אשר נקבעו, מהווה אינדיקציה ממשית בדבר יכולתו לעשות כן אף עתה. לאמור עד כה מצטרפת העובדה, כי סיכוייו של ההליך אינם נחזים להיות גבוהים במידה המצדיקה פטור מהפקדת עירבון.

במצב דברים זה, ואף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, ביהמ"ש לא מצא שהורם הנטל הנדרש לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, ובנסיבות אלו מטה מאזן. הבקשה נדחית.

בשים לב למכלול הראיות שהוצגו לפניו והעדויות שהושמעו בדיונים שהתקיימו קבע בית המשפט המחוזי כממצא עובדתי כי היקף ההלוואה שהועברה מ-SLP למערערת דרך החברות האחיות עמד על 650 מיליון פורינט – שהם כ-2.65 מיליון אירו – והוא הסכום שיש לראותו כדיבידנד שמשכה המערערת.