המבקש לא הצביע על חשש כאמור ולוּ לכאורה. בקשתו לקונית והתמצתה בטענה שביצוע פסק הדין בשלב זה "עלול לגרום [לו] לנזק כלכלי בלתי הפיך...". בכך לא די על מנת לעמוד בנטל הנדרש לקבלת הבקשה. 

כלל הוא כי הגשת הליך ערעורי לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש לסטות מכך להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר מבין שני השיקולים האמורים מעמד הבכורה נתון למאזן הנוחות

מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה. מדובר בסכום כספי לא מבוטל, המחולק ל-12 זוכים שונים, שהם אנשים פרטיים, כך שקיים חשש ממשי באשר ליכולתה לקבל לידיה את הכספים ככל שיתקבל ערעורה

הכשלים המהותיים שלשיטתן נפלו בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי מצדיקים את עיכוב הביצוע המבוקש

המשיב לא מצביע, אף לא ברמז, על נסיבות שיכבידו על ביטול החוזה במעלה הדרך, או על נזק בלתי הפיך שייגרם כתוצאה מן החתימה על החוזה.

חלק נכבד של הפיצוי הכספי שנפסק למשיב, צופה פני עתיד, ונועד לפצותו על הפסדי השׂתכרות למשך שנים ארוכות. משכך, עיכוב חלק מן הסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור לא יפגע באופן ממשי במשיב 

המבקש עושה כל שבידו על-מנת לשכנע את הערכאות השונות בדבר זכויותיו בדירה ובדבר חובותיו של החייב כלפיו. ואולם, דומה כי מאמצים אלה העלו חרס

טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתם. כך, מן העבר האחד, מאחר שהמשיבים הינם אנשים פרטיים, ובשים לב לגובה הסכום שנפסק, שהינו, לטענת המבקשים, "דמיוני ותקדימי", הרי שהסיכוי להשבת סכום זה, ככל שהערעור יתקבל, נמוך ביותר.

מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש. דומה כי אין חולק שאם יבוטל ההסכם כאמור, יוכלו הדיירים (המשיבים 6) למחוק את הערת האזהרה שנרשמה על זכויותיהם מכוח הסכם התמ"א.

המבקש משיג על החלטת יו"ר ועדת הערר, לדחות את בקשתו להארכת מועד להגשת ערר, שהוגשה בחלוף כחודשיים מהמועד האחרון להגשתו; כאשר כאמור, בית המשפט המחוזי דחה אף הוא את בקשת הארכה לגופה.