יש בחומר המודיעיני כדי לבסס את האמור בפרפרזה הגלויה המצוטטת לעיל, וכי לאור האמור בו, אין מקום להתערבות בהחלטת המפקד הצבאי העומדת לבחינתנו.

הוחלט על השלמת חקירה לצורך הגשת כתב אישום חדש לבית המשפט המחוזי בנוגע לעבירות שלא חלה ביחס אליהן התיישנות.

בנסיבות העניין ובהתחשב בטיב הסוגיה שעומדת על הפרק, לא ניתנה לשב"ס הזדמנות לבחון את הטענות שבעתירה ולהשיב להן בטרם הגשתה.

העותר מבקש להכשיר בדיעבד בינוי שנעשה באופן בלתי-חוקי בתחומי צו איסור בניה, ללא היתר מטעם המפקד הצבאי וללא היתר בניה כדין. בכך די כדי להביא לדחיית עתירתו על הסף מפאת חוסר ניקיון כפיים.

בעתירתו – האוחזת 45 עמודים – טוען העותר כי החלטות הללו ניתנו בחוסר סמכות ותוך עיוות דין חמור. העותר משיג הן על היבטים שונים בהחלטה הראשונה, והן על כך שלאחר מכן דחה בית הדין הגדול בקשות להארכות מועד נוספות להגשת ערעור.

בעתירתו, טוען העותר כי ההחלטה לדחות את בקשתו להחרגת המבנה, המשמש מקור פרנסה עבורו ועבור עשרות מתושבי האזור, אינה סבירה, שעה שהיא נסמכת כל כולה על שאלת המרחק של המבנה מהכבישים במרחב, ומתעלמת מנתונים רלוונטיים, התומכים בקבלת הבקשה.

העתירה הינה כוללנית ונעדרת תשתית עובדתית ראויה. נפסק זה מכבר כי בית משפט זה לא ידון בעתירה כוללנית המעלה שאלות בעלות אופי תיאורטי-אקדמי ואינה מבוססת על מערכת עובדות או נסיבות קונקרטיות.

התבקש בית המשפט להוציא צו על-תנאי, המורה למשיבים לבוא וליתן טעם "מדוע לא פעלו [...] עד כה לקידום הליכי התכנון, כפי שנקבע בפסק הדין שניתן בבג"ץ 2771/21 [...] ולפיו הוסכם עם המשיבה [1] [...] לחדש את התכנית המפורטת להסדרת התיישבות העותרים במקומם הנוכחי ביישוב כסייפה". 

העותרים טוענים כי הם פועלים במשך שנים לצורך הסדרת מגוריהם, ולעומת זאת המשיבות גוררות רגליים ומונעות את קידום הסכמי ההסדרה. 

מדוע לא תיכלל העותרת ברשימת היישובים שהוגדרו כאזור עדיפות לאומית על-פי החלטת הממשלה, "חרף דמיון מהותי למקבלי הזכאות הסמוכים לה, בניגוד לעקרונות השוויון, האחידות והסבירות המנהלית".