תמצית טענות העותרים, שלא היו צד להליך שבמסגרתו ניתן פסק הדין המוסכם, היא כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות, תוך פגיעה באינטרסים מוגנים שלהם. 

טוען העותר כי בסביבת המקרקעין בהם ממוקם המבנה, מצויים מבנים רבים המשמשים למגורים מבלי שיש בדבר כדי להפריע לאיש. על רקע זה, העותר טוען כי דחיית בקשתו להחרגת המבנה מתחום צווי איסור הבנייה הינה שרירותית ובלתי סבירה.

אכן, המעצר המינהלי משקף סיכון ביחס לעתיד ואינו תחליף לעונש, אך הטלת עונשים ראויים בגין עבירות שבגינן ניתן להעמיד לדין היתה מצמצמת את ההיזקקות לכלי של מעצר מינהלי, שאמור להיות מצומצם ככל הניתן. כך מתחייב גם מגישה עונשית ראויה ומעקרונות יסוד של שלטון החוק.

דין העתירה להידחות מחמת היעדר עילה להתערבות בהחלטת גורמי התביעה לדחות את הערר על ההחלטה לגניזת התיק. לרשויות התביעה נתון שיקול דעת רחב בהחלטות בענייני חקירה והעמדה לדין, המצויות בתחום מקצועיותן ומומחיותן, ומידת התערבותו של בית המשפט בהחלטות אלה היא מצומצמת ביותר.

המשיבים לא שללו את האפשרות כי העותר יגיש בקשה חדשה למפקד הצבאי לקידום הליך הרישוי בעניינו, ככל שירצה בכך. הסכמה זו מייתרת את הצורך לחוות דעה בטענות הצדדים לגופן.

אין מחלוקת של ממש על הדין המחייב בנסיבות העניין; וכבר נקבע לא אחת, כי בית משפט זה אינו נותן צווים המורים לרשויות המדינה "לפעול בהתאם לדין".

משנחתם חוזה החכירה, כך שזכו העותרים בסעד שנתבקש על ידם במישור החוזי (כאשר הסעד לו עתרו במישור התכנוני נתקבל למעשה כבר במסגרת התשובה המקדמית), הרי שנשלם הטיפול בהליך דנן; העותרים יוצאים עתה כשמלוא מבוקשם בעתירה – בידם. 

כתב האישום נסב על חלקם של העותרים באי-הבטחת שלומן של סוהרות ששירתו בבית הסוהר מפני התנכלות מינית מצד אסיר ביטחוני שהוחזק בו.

טוענת העותרת כי הדירה נרכשה אמנם במקור על-ידי בן זוגה לשעבר, אך ב-15 השנים האחרונות הלה אינו מתגורר בה, ואילו היא שנושאת לבדה בתשלומי המשכנתא וכיוצא באלו. בהמשך לכך, נטען כי בהסכם הגירושין שבין השניים סוכם כי העותרת תקבל את הדירה בישראל ואילו בן זוגה לשעבר יקבל דירה באוקראינה.

טענתו, מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות את התערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.