טוענים העותרים כי ועדת העררים שגתה עת דחתה את העררים שכן הוועדה לרישום ראשון לא הייתה מוסמכת לדון בבעלות על המקרקעין היות ומדובר במקרקעין שעברו רישום. עוד נטען כי שגתה ועדת העררים בהתעלמה מהסיבות להפחתת העיבוד משנות השמונים של המאה הקודמת ואילך.

עיקר עתירתם של העותרים מתמקד בטענתם כי מדיניות הריסת הבתים בהתאם לתקנה 119 לתקנות ההגנה היא מדינות בלתי חוקית הסותרת את כללי המשפט הבינלאומי. 

עניינה של העתירה שלפנינו הוא בקשת העותרים כי תשונה תכנית מתאר ארצית, במסגרתה אושרה הקמתו של תוואי קווי חשמל בסמוך ליישוב נאעורה, כך שהתוואי שאושר יוסט ויורחק מן היישוב. 

ביסוד הסעדים המבוקשים, טענות חמורות, מצד העותרת, נגד משיב 5 – הרב אסולין. טענות המבוססות, בעיקרן, על תחקיר שפורסם בחודש נובמבר 2016, עת צולם הרב אסולין במצלמה נסתרת.

בעתירה שלפנינו תוארה הדחיפות שבשחרור החטופים כולם, הן לנוכח חלוף הזמן, הן לנוכח מצבם המדאיג של מי ששבו, עד כה, במסגרת שלב א' של המתווה – שאותות השבי האכזר ניכרים בהם, ולא ניתן להסיט מכך מבט. כמו כן, העותרים עמדו על אי הוודאות, והחשש מהימנעות יישום יתר המתווה, או מפני דחיה במימושו.

בעתירה דנן חוזרת העותרת, בעיקרו של דבר, על טענותיה בערעור. בין היתר, היא מלינה על כך שבית הדין הרבני האזורי, ובעקבותיו בית הדין הרבני הגדול, לא התייחסו לעלויות האמיתיות של גידול הילד. עוד קובלת האישה על כך שפסק הדין המתוקן של בית הדין האזורי נוגד עקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: הלכת 919/15), בנוגע לגובהם של דמי המזונות.

מבקשת העותרת כי נורה למשיבים לפרסם את "מלוא מסמכי ההסכם" שנחתם בין מדינת ישראל לבין ארגון הטרור חמאס בנושא שחרור החטופים הישראלים בעזה, ובפרט – את המסמכים שנכללים במסגרת "נספח ב'" של המתווה שאישרה ממשלת ישראל בנושא.

העתירה שלפנינו מצטרפת לשרשרת התדיינויות משפטיות בעניין האפשרות לבטל מעמד של אדם שביצע מעשים חמורים העולים כדי הפרת אמונים כלפי מדינת ישראל.

לעמדת העותרים חרג המשיב מסמכותו כאשר מצא להעניק פיצוי רק למשכירי דירות שהשכרתן הוכרה כעסק, ולא למשכירי דירות באופן פרטי. 

העותרת – אשר מייצגת את עצמה – מעוניינת כיום לעיין במרשמי המקרקעין כדי לקבל מידע על אודות מי שהיה רשום כבעלי המקרקעין, עובר לרישומם על שמה של הימנותא.