בעתירה המתוקנת נתבקש להורות למשיבים להמשיך את הסדר הכיסוי הביטוחי שהיה חל לגבי אזרחי אוקראינה השוהים בישראל, בגילאים 18 עד 60, או לחלופין כי יוסדר ביטוח בריאות ממלכתי לאוכלוסייה זו.

העותרות טענו כי יום לפני הגשת העתירה, ביום 13.1.2025, פנתה באת-כוח העותרת 1 במכתבים מתאימים הן לשר המשפטים, הן ליועצת המשפטית לממשלה – על מנת שהם יפעילו את סמכויותיהם.

בין העותר לבין המשיבה 1 (להלן: המשיבה) התנהלו הליכים משפטיים שעניינם בתוקף הסכם הלוואה שנחתם ביניהם. למיטב ההבנה, במסגרת הליכים אלה נחתם הסכם פשרה בין העותר לבין המשיבה אשר היה מבוסס על המלצת בית המשפט המחוזי. לוז טענתו של העותר הוא כי הסכם ההלוואה ואף הסכם הפשרה הם בלתי חוקיים.

לטענת העותרים בעתירה שלפנינו, חרף הקביעות בעניין אבו עפאש, המשיבים לא קידמו פתרונות למיגון הפזורה הבדואית במשך השנים שחלפו, ומאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל פתרונות המיגון לא עודכנו כמעט כלל.

על פסק דינו של בית הדין הארצי הגיש העותר את העתירה שבפנינו, וגם במסגרתה אין הוא טוען כי הוא עומד בתנאים הנקובים בחוק, אלא כי עצם העובדה שקיימים בחוק תנאי הסף המפורטים לעיל, אינה צודקת.

בעתירה שלפנינו מבוקשים שני סעדים:

א. העברת גופת בנו של העותר, המנוח פאדי שיחה, אשר מוחזקת בידי רשויות הצבא, לידי העותר לשם קבורתה בענאתא, מקום בו התגורר המנוח בחייו.

ב. העברת כלל המסמכים הנוגעים לפטירתו של המנוח, לרבות מסמכים רפואיים, אשר מוחזקים בידי רשויות המדינה, לידי העותר.

הוועדה לחיוב אישי קיימה דיון בשאלת חיובם של המשיבים 3-2 באופן אישי בהוצאות הללו, ובסופו של דבר הכריעה בהחלטתה מיום 15.1.2023 שלא לחייבם באופן אישי לשאת בהוצאות. העתירה נגעה כאמור להחלטה זו. 

העותר טוען כי החלטתה של מפקדת מיטב אינה מנומקת, אינה סבירה, וניתנה בהתעלם מנסיבותיו האישיות של העותר, אשר שירת שירות צבאי מלא, לדבריו לשביעות רצונם של מפקדיו, ובעת מעצרו נותרו לו 17 ימים בלבד עד למועד שחרורו. הודגש, כי משמעות ההחלטה היא הותרת העותר "מאחורי סורג ובריח וזאת לנוכח מעמדו כחייל בשירות חובה".

הסעד שנתבקש במסגרת העתירה דנן הינו כי משרד הבריאות יאפשר לעותרת להתחבר למערכת היק"ר. העותרת טענה כי תוך כדי קידום ההנחיות, מאפשר משרד הבריאות למספר גורמים, בהן שלוש החברות (כהגדרן לעיל), להתממשק למערכת היק"ר.

ההחלטה "ניתנה באופן שרירותי, מבלי שהיא מבוססת על נתונים כלשהם, בהיעדר תשתית עובדתית ראויה, הנדרשת לכל החלטה מנהלית. החלטה זו אינה מנומקת ואף מהווה החלטה מפלה, שכן יישובים אחרים, דומים בהיבטים רבים ומהותיים לעותרת בנסיבות העניין זכו להיכלל במסגרת תכנית מחיר מטרה ולהנות מההטבות הניתנות בה".