בעתירה טוענים העותרים כי בהיעדר חקיקה מפורשת האוסרת על כך, אין מקום שגופי האכיפה יפעלו כנגד השכרת דירות לטווח קצר; זאת בפרט כאשר לשיטתם היעדר חקיקה נובע מהסדר שלילי של המחוקק.

העותרים טוענים כי עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הוטל סגר על הפלסטינים תושבי האזור (להלן: פקודת הסגר), במסגרתו הנהיג המשיב מדיניות שלפיה הוא אינו מנפיק היתרי כניסה לישראל עבור פלסטינים תושבי האזור (היתרים אשר הוא מוסמך להנפיק בהתאם להוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022); והוא אף אינו בוחן כלל את הבקשות המוגשות אליו בעניין זה.

טענות העותר בדבר התנהלותה של המשיבה 1, משטרת ישראל (להלן: המשטרה) ביחס לאירוע קטטה אליו נקלע העותר, וכן לתלונה אשר ניסה העותר להגיש בעקבות האירוע האמור. כן התייחסה העתירה – כך נראה – לטיפול לקוי אשר ניתן, לשיטת העותר, לפניותיו אל המחלקה לפניות הציבור במשיבה 2, עיריית אשקלון (להלן: העירייה). בכלל זה התייחס העותר לפניות בדבר פחים שבורים, רחובות מלוכלכים או עצים שמטים ליפול ברחובות העיר.

העותרת, אקדמיית אלקאסמי, מצביעה בעתירתה על שורה של פגמים שנפלו לטענתה בהליך המנהלי שהתקיים בעניין הקול הקורא, ומבקשת כי נורה למשיבות 2-1 לבחור בהצעתה שלה כהצעה הזוכה; ולחלופין, כי "יבוטל ההליך כולו" ו"תינתן החלטה על פתיחה מחדש של הקול הקורא".

בו ביום פנה בא-כוחה של העותרת לפרקליטות בבקשה לשקול מחדש את הסדר הטיעון. בפנייתו זו הוא הטעים כי העבירה שבה הואשמו המשיבים בכתב האישום המקורי היא עבירה חמורה שהעונש הקבוע בצידה הוא עשרים שנות מאסר, וכי הענישה המוצעת במסגרת הסדר הטיעון אינה משקפת את חומרת המעשים המיוחסים למשיבים.

העותרים, דייגים מקצועיים בעלי כלי שיט קטנים העוגנים במעגנה, מבקשים כי נורה למפקד הצבאי לבטל את השינוי שביצע בצו סגירת השטח הימי, המורה על איסור שהיית כלי שיט קטנים במעגנת נהריה.

בעתירתו טוען העותר, בעיקרו של דבר, כי בית הדין הגדול, כמו גם בית הדין האזורי, שגו בפרשנותם את הוראות החוק. לטענתו, בית הדין האזורי אינו מוסמך לדון בתביעת האישה מאחר שניתן לסדר את הגט בבית הדין בליאון שבצרפת – מדינת מושבם של הצדדים.

העותר טוען נגד ההחלטות שהתקבלו בעניין מועד הקרע, מכירת דירת המגורים, הרכב וכספי הגמלה. לטענת העותר, לא היה מקום לאזן את רכבו משום שמדובר בעניין רפואי. כן לא היה מקום לנהל את הליך מכירת דירת המגורים באופן בו נוהל, שכן נגרם לו כתוצאה מכך נזק כלכלי. עוד נטען כי בית הדין הגדול ובית הדין האזורי התעלמו מראיות אותן הציג העותר לתמיכה בגרסתו בעניין מועד הקרע.

"להודיע למשפחת העותר, תושב רצועת עזה שנעצר ביום 28.9.2024 קרוב למחסום 'כרם שלום' ומקום הימצאו אינו ידוע, על ידי מי הוא מוחזק; היכן הוא מוחזק ומכוח איזה דין; אם שוחרר או הועבר לגורם אחר – מתי, היכן ולידי מי ומה ידוע להם על מקום הימצאו היום [...] [ו]להכריע אחת ולתמיד מיהו הגורם האחראי על מסירת מידע אודות החזקתו של העותר ואחרים במצבו; להודיע על זהות הגורמים המחזיקים במידע אודות מקום החזקתו של העותר ואחרים במצבם".

בעתירתה, מבקשת העותרת להורות על בטלות החוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 40), התשפ"ד-2024 (להלן: החוק), ולחלופין, לבטל את הסעיפים בחוק שמתירים את אגירת הנתונים שנאספו על ידי מערכת הצילום המיוחדת; חיפוש בדיעבד במאגר הנתונים; והכללת התראות בזמן אמת. עוד מבקשת העותרת כי יפורסמו הנהלים המשטרתיים בנושא.