עסקינן בעניין הנובע מסכסוך בין צדדים להסכם קיבוצי כללי. משכך, האכסניה המתאימה לדיון בסוגיה מושא העתירה היא בבית הדין הארצי לעבודה.

טענתה העיקרית של העותרת, נשענת על הנחה עובדתית שלפיה אי-מינויו של נציב חדש בעת הזאת, נובע מהעדר הסכמה בין השר לבין מ"מ הנשיא באשר לרשימת המועמדים שתועבר לוועדה לבחירת הנציב; וכי אי-הסכמה זו, הינה פועל יוצא של דרישת מ"מ הנשיא כי הנציב הבא ימונה אך ורק מקרב שופטי בית המשפט העליון בדימוס.

בקשת העותרת כי המשיב 2, המרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא (להלן: המשיב), יידע את מטופליו "בעבר, בהווה ובעתיד", על שינוי ההרשאות לעיון פנימי במידע פסיכיאטרי של מטופלים, אשר התרחש אצלו בשנת 2022. זאת, תוך מתן אפשרות למטופלים לסגור את התיק ולמנוע חשיפת מידע.

נטען כי ההחלטה העדכנית נוגדת את עקרונות הדין והפסיקה בנוגע לגובהם של דמי המזונות. העותר אף טוען כי ההחלטה ניתנה תוך חריגה מסמכות, וכי היא נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי ופוגעת בזכויותיו.

בעתירה, נטען כי המדינה מפרה באופן שיטתי ומתמשך את תנאי הכליאה שמעוגנים בחוק ובתקנות, באופן שמוביל לפגיעה בחייהם ובשלמות גופם של כלואים מכוח החוק. 

לטענת העותרים, החסימות מכבידות מאוד על חיי התושבים – לא קיימת דרך המאפשרת להם להגיע ממקבץ הבתים אל הכביש הראשי או אל בית עווא, המצוי במרחק קילומטר מהם, ודרכי הגישה החלופיות תלולות ולא ניתן לנסוע בהן. העותרים הסבירו בעתירתם כי כפועל יוצא מכך נגרמים להם קשיים רבים, בכל הנוגע לגישה לבתים. כן נטען כי גם בעלי חלקות חקלאיות הסמוכות אל דרך העפר (להלן: החלקות החקלאיות) אינם יכולים להגיע אליהן ולעבדן.

העותר טוען כי החלטתו של בית הדין הרבני האזורי, כמו גם פסק הדין, ניתנו בניגוד לכללי הצדק הטבעי, בטרם התקיים דיון הוכחות, מבלי שהוגשה  חוות דעת מקצועית ובהתעלם מתסקיר שהוגש על-ידי עו"ס לסדרי דין בעניינו של הקטין.

בעתירתה, התמקדה העותרת בהבחנה שערך בית הדין הארצי בין נדבכיו של הסכם העבודה. היא טענה כי הואיל ופסק הדין מתמקד ב"נדבך המסחרי" של הסכם זה בלבד, הרי שלא הייתה לבית הדין סמכות לדון בעוולה נזיקית של גרם הפרת חוזה מסחרי. 

בהודעתם טענו העותרים כי אין מדובר בעניינים הנוגעים לתקנון הפנימי של העמותה אלא באירועים פליליים ובטענות לשחיתות חמורה; וכי מדובר בעמותה ציבורית אשר מקבלת תקציבים מהמדינה.

מלין העותר על הצו הנוכחי וכן על החלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים שלא לקיים דיון דחוף בערעורו. בתוך כך, טוען העותר כי הוא סובל ממחלה נוירולוגית קשה, המתבטאת, בין היתר, בקשיי הליכה ואכילה; וכי  מעצרו הוביל להחמרה במצבו הבריאותי.