המסגרת הנורמטיבית לאורה יש להכריע בסוגיה דנן, הינה איזון ראוי בין זכותה החוקתית של החייבת לחופש תנועה והפגיעה האישית החמורה שתגרם לה מפאת היותו תושב חוץ לכאורה, באם תישלל זכותה לצאת את הארץ. זאת, אל מול זכותו החוקתית של הזוכה לקניינו. 

רשם ההוצאה לפועל אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות שיפוטיות, והוא אינו מוסמך להרהר על צדקתו, להוסיף לפסק הדין או לקרוא לתוכו דבר שלא נקבע בו. הלכה זו חלה במקרנו וביתר שאת. 

בין השאר נקבע כי ההלכה הפסוקה הקנתה לרשם ההוצאה לפועל סמכות ליתן סעד של הרמת מסך בנסיבות בהן הוכח כי קיימות ראיות עובדתיות לקיומה של זהות כמעט מוחלטת בין החברה החייבת לחברה אחרת הקשורה אליה במסגרת "אשכול חברות".

במקרה דנן, המחאת הזכות האמורה אינה עומדת הן בדרישות הצורניות והן במהותיות. המחאת זכות כמסמך עצמאי הינה חוזה לכל דבר ועניין, שיכול ויכיל זיקה לחוזה נוסף וככזה חל עליו חוק החוזים (חלק כללי).

במקרה דנן, סברה כב' הרשמת כי צד ג' לא עמד בנטל להראות כי היה קיים הצדק סביר לאי-העברת הכספים לתיק ההוצאה לפועל.

רשם ההוצאה לפועל קיבל את טענות החייב לפיהן סילק את מלוא פסק הדין אשר ניתן בהמשך להסכמות הצדדים. 

עמידת החייב בצו התשלומים אינה מהווה עילה לביטול עיקול על נכסים ו/או כספים של החייבים שכן הזוכים בתיק האיחוד זכאים לפעול לגביה מהירה ויעילה של החוב הפסוק. 

במקרה דנן, החייב טרם הגיע לגיל פרישה וכן לא חדל לעבוד בנסיבות המזכות אותו בקבלת הגמלאות מידי המעסיק, הכוללות את דמי פיצויי הפיטורין. לפיכך, בקשת הזוכה נדחית. החלטת המימוש בטלה.

לאחר שרשמת ההוצאה לפועל בחנה את מכלול הפעולות שביצע ב"כ הזוכה בתיק, ולאחר שהופיעו בפניה החייב והערב אשר לא העלה, כל ממצא חדש בדבר יכולתו הכלכלית של החייב המאפשרים לו לפרוע את חובו, נעתרה כב' הרשמת לבקשה למיצוי הליכים כנגד שני הערבים בתיק.

כידוע, הדין מאפשר לחייב להעלות טענת קיזוז במסגרת בקשתו בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, אך בפסיקה נקבע שרק "טענת קיזוז קיימת" (להבדיל מ"טענת קיזוז נטענת") מצויה בסמכות רשם ההוצאה לפועל ועשויה לשמש בסיס לטענת פירעון.