מטעימים המבקשים כי עניינם מעלה שאלת רוחב הנוגעת להיקף סמכותו של בית המשפט להתערב במחיר שנקבע בהסכמי מכר כשחלות תנודות בשוק.

טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו כי בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המשיב אינו חייב בתשלום הפרשי הריבית; וכי לפיכך, בין היתר, המבקשת אינה זכאית לתשלום האמור.

חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו לפני הערכאות קמא, וטוען כי אין מקום להורות על הוצאת הקטינים למסגרת חוץ ביתית בעוד שהוא מעוניין לגדלם ויש לו מסוגלות הורית; וכי יש להורות על החלפת העובדת הסוציאלית, בשל חששו לניגוד עניינים מצדה.

חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו לפני בית המשפט המחוזי בבקשתו לביטול פסק-הדין, ומוסיף כי לא ניתנה לו הזדמנות להתייחס לטענות המשיב בתגובה לבקשתו האמורה.

המבקשים טענו בפני הערכאות קמא כי עיקרון ההפרדה הרכושית – שכאמור נקבע בהסכם הממון כהוראה אשר חלה, בין היתר, אחרי מותו של המנוח – מהווה הוראה ירושתית אשר מדירה את המשיבה מכל הזכויות בעיזבון המנוח.

חוזר המבקש על טענותיו בפני הערכאות הקודמות, וטוען, בעיקרו של דבר, כי יש לקבוע כי החלטת המשמורת לא איינה את האמור בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.2.2020. עוד טוען המבקש, כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית עקרונית בנוגע ליחס שבין הכרעות בעניין החזרת ילדים חטופים לבין אלו שבסוגיית המשמורת – אשר מתקבלות, ככלל, על-ידי בתי משפט שונים.

בקשת המבקש לוקה בכלל השיקולים שמונה התקנה (תוך התאמת חלקם להקשר דנן – בקשת רשות ערעור המופנית כלפי דחיית בקשה לעיכוב ביצוע בערכאה הקודמת). כנזכר, המבקש לא בחל באמצעים על מנת לשבש את הליכי מכירת הדירה, והוא אף מוסיף ומצהיר בראש חוצות כי בכוונתו להוסיף ולעשות כן, אלא אם תתקבלנה ההחלטות הרצויות לו. 

חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו לפני הערכאות קמא, וטוען כי לא הוכחה סיבה להותרת הצו על כנו וכי הוא עושה את מרב המאמצים לפגוש את הקטינים ולהיטיב עמם. 

הנטל בנדון הורם על-ידי המבקשים. זאת, שכן ההסברים שפורטו בתצהירים האמורים מפורטים דיים ומניחים את הדעת באשר לטענת באי-כוח המבקשים כי עד ליום 28.3.2023 לא נודע להם על מתן פסק הדין. 

חוזר המבקש וטוען, בעיקרו של דבר, כי יש להורות על ביטול צו ההגנה; כי הסכמתו להוצאת הצו המקורי ניתנה בעקבות הטעייתו בידי המשיבה ובידי בא-כוחו דאז; כי לא הפר את צו ההגנה; וכי הוא כלל לא התנהל כלפי המשיבה בצורה מאיימת, כך שאין הצדקה להגביל את חירותו.