התנהלות המבקשת, חרף כל הביקורת שניתן – וראוי – למתוח עליה, אינה מבטלת את הצורך האקוטי ב"הפרדת הכוחות" ובהגנה על שלומם הנפשי של הקטינים הסובלים סבל יומיומי מתמשך מריבי הוריהם – מבלי להעביר את הקטינים, שהמבקשת מופקדת כעת על רווחתם, מהבית.  כמו בהרבה מקרים אחרים, גם כאן טובת הקטינים וזכותם למדור שלו היא בגדר שיקול אשר מכריע את הכף 

המבקשת טוענת כי משעה שניתן פסק הדין בערעור בטקסס, הותרת הקטינות בישראל אסורה לפי אמנת האג, אף על פי שבשעתו הביא אותן המשיב כדין לישראל.

במסגרתה חוזר בא-כוח המבקש ומפרט את הסיבות שהביאו לאיחור בהגשת הערעור. לטענת בא-כוח המבקש אלו לא נגרמו מתוך זלזול במועדים הקבועים בדין אלא משום שלא עלה בידיו, לאחר שקיבל את ייצוג המבקש, לברר את המועד בו צפתה עוה"ד אלדן בפסק-הדין ואלו המבקש, שהוא אדם מבוגר הסובל מבעיות בריאות, מסר לו רק כי קיבל את פסק הדין כ"שלושה שבועות" לאחר שניתן.

קבלת הערעור במובן של ביטול תוצאות פסק-הדין (לרבות החיוב בהוצאות) כך שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה תיוותר על כנה. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי התערב באופן חריג בהחלטת הערכאה הדיונית באופן שלא התיר לה אפילו לשאול את המומחה שמונה על ידה, מה היא עמדתו בשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים.

המבקש טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי יוצרת "עיוות דין קולוסאלי" שאין ולא ניתן להשלים עמו, משהיא מתעלמת מכך שלמבקש שני ילדים קטינים נוספים מנישואיו הראשונים, הסמוכים באופן בלעדי על שולחנו, ושחיוב המזונות לטובת הקטינים, אחיהם למחצה, משליך עליהם באופן ישיר ומיידי.

המבקשת חוזרת בבקשתה על הטענות שהעלתה לפני הערכאות הקודמות: המשיב אינו מאפשר את ניהול ההליך במשך שלוש שנים; המשיב לא הוכיח את טענותיו לעניין מצבו הרפואי כדבעי; משהמשיב הוא בעל דין היה על בית המשפט המחוזי להימנע מלאפשר מסירת עדותו בהיוועדות חזותית.

המבקש טוען כי הבקשה להארכת מועד הוגשה כ-10 חודשים מיום מתן ההחלטה נושא הבקשה וכי לא ניתן די משקל לעיתוי הדיוני בבחינת הבקשה. עוד נטען כי בקשת המשיבה להארכת מועד הוגשה כהודעה ולא כבקשה, כך שלא שולמה אגרה, ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

לטענת המבקש הותרת פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו גורם לעיוות דין ופוגע בזכותו של המבקש להשיג על חוות הדעת של המכון. לשיטתו, יש להורות כבר בשלב זה על פסילת חוות הדעת, מאחר שנמנעת ממנו האפשרות להשיג (מהותית) על חוות הדעת ותוכנה.

עותר המשיב לעיכוב תשלום ההוצאות, עד לאחר שתינתן החלטה חדשה, על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.

פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.