לא מצאתי כי פסקי הדין קמא מעוררים שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". 

לטענת המבקש היה על בית המשפט המחוזי להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה ולתקנה, ומשלא עשה כן על בית משפט זה לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את ערעור. לשיטתו הוא הוכיח שחל שינוי נסיבות מהמועד בו ניתנה ההחלטה למזונות זמניים – משהבת הבכורה הגיעה לגיל 6.

המבקשת טוענת כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות גרמו לה עיוות דין. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לא התקיימו יסודותיה המצטברים של תקנה 148(ב) לתקנות המאפשרת מתן פסק דין ללא הנמקה נוספת בערכאת הערעור. 

לטענת בא-כוח המבקשים פסק הדין של בית המשפט המחוזי אכן נצפה על-ידו ביום 30.8.2021, אולם הצפייה נעשתה "כלאחר יד באמצעות יישומון מערכת נט המשרד". בא-כוחם של המבקשים מדגיש כי מתן פסק הדין נעשה "בעיצומה של חופשת הקיץ" וטוען כי יש להתחשב גם בתקופה של חגי תשרי שחלה מיד לאחר הפגרה. 

פסק הדין קמא והחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה שאושרה בו – בכפוף להחלפת המאסר בקנס – אינם מעוררים אפוא שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

המבקשים לא פירטו את תדירות המפגשים שהתקיימו ושהם מבקשים לחדש והסתפקו באמירה כי מדובר בקטינים רכים בשנים שמאוד קושרים אליהם "ונתק ממושך עלול לגרום נזקים בנפשם בלתי הפיכים כידוע במקרין מעין אלו".

לטענת המבקשת כאשר ישנה סוגיה משפטית זהה שמתבררת לפני בית המשפט עולה השאלה האם יהיה זה נכון להשתמש, בשני ההליכים, באותה חוות הדעת כפי טענתה או למנות מומחה חדש. לגישתה נקרתה בדרכו של בית המשפט העליון ההזדמנות להכריע בשאלה זו, שחורגת מעניינם הפרטי של הצדדים.

המבקש טוען כי נגרם לו עיוות דין בשל מחיקת תביעותיו על הסף, במובן זה שנשללה ממנו ההזדמנות להוכיח את ההצדקות למנותו כאפוטרופוס של הקטינה.

בבקשת רשות הערעור שבפני שב המבקש על טענותיו לפיהן שגו הערכאות הקודמות משלא הורו על פירוק השיתוף בדירה בדרך של חלוקה בעין. כמו כן טען המבקש כי פירוק השיתוף יגרום לו לעיוות דין וזאת בשל הקשר הסנטימנטלי שיש לו לדירה. 

בבקשה טוען המבקש כי ההליך דנן מעלה שאלה עקרונית לעניין זכות העמידה של יורש פוטנציאלי, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לטענתו של המבקש, בשורת החלטות של בית המשפט המחוזי נקבע שעל אף שליורש פוטנציאלי אין זכות בדין, כאשר קיימת אפשרות ממשית לפגיעה בציפייה הלגיטימית שלו באשר להיקף העיזבון העתידי, ראוי שלא לשלול את זכות העמידה שלו, אלא באותם מקרים בהם ירושתו העתידית מוטלת בספק ממשי.