לא נפל פגם בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ואלו עברו גם תחת שבט ביקורתו של בית המשפט המחוזי, שנימק היטב את מסקנותיו, ובאופן משכנע.

בית המשפט לענייני משפחה התעלם מטענותיו בדבר שינוי זרם החינוך, אף שטענה זו הועלתה על-ידו, מיד לאחר שנודע לו על כך. בהתאם נטען, כי שגה גם בית המשפט המחוזי בקביעתו כי מדובר בטענה חדשה, אף שזו הועלתה לראשונה לפני בית המשפט לענייני משפחה, קודם למתן ההחלטה. 

נטען כי יש להורות על ביטול צו הירושה המתוקן ועל מתן שהות מתאימה של 90 ימים לפחות ליורשים על מנת להגיע לצו ירושה סופי, חלוט ומוסכם ביניהם. לטענת המבקשים צו הירושה שניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה נכפה על היורשים בניגוד לרצונם ומבלי להמתין עד שיגיעו להסכמה ביניהם.

טוען כי בית המגורים נבנה באמצעות כספים שהרוויח לפני הנישואין, כך שיש להתייחס אליו כנכס שנרכש על-ידו לפני הנישואין. בנוגע לדירה, המבקש חוזר וטוען כי התנהגות הצדדים מעידה על כך שהדירה היא בבעלות משותפת שלהם, אף שהיא רשומה על שמה של המשיבה בלבד ונרכשה על-ידה קודם לנישואין. 

לטענת המבקשים, המקרה דנן מעלה שאלה עקרונית, הנסבה על היקף האפשרות  להתחרט על הענקת מתנה, כאשר הזכות המוקנית היא זכות אובליגטורית, ולא זכות קניינית. המבקשים אף טוענים כי קיימות בעניין זה הכרעות סותרות של הערכאות הדיוניות.

החלטת בית המשפט להורות על מינוי כונס לצורך מכירת הנכס חרף העובדה שהוצעה על ידו כבעל הזכות העיקרי בנכס הצעה העולה על מחיר השוק של הנכס כפי שנקבע על ידי שמאי בית המשפט, מהווה תקדים המתעלם מהוראות הדין.

חזר המבקש על הטענה בדבר עוינות בית המשפט לענייני משפחה כלפיו. עוד העלה טענות בדבר המסקנה המתבקשת לדבריו כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה כשהוא מלין על המשקל שניתן לעדויות שונות בתיק, לחוות דעת המומחה ולמסמכים רפואיים שונים שהוגשו בהליך. כמו כן טען המבקש לעיוות דין חמור.

המבקש טוען שהמקרה דנן מעלה שאלה משפטית בעלת ממד עקרוני החורג מעניינם של הצדדים בכל הנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם. מנגד, המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, וכן מוסיפה גם טענות קונקרטיות הנוגעות לנסיבותיהם של הצדדים.

המבקשת טוענת ששגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, מכיוון שהשאלה בדבר השפעה בלתי הוגנת לא נטענה על ידי המשיב בכתב הערעור שהגיש, ומשכך הדבר עולה לכדי הרחבת חזית אסורה. 

בבקשת רשות הערעור שהגיש האח נטען כי כוונת בני הזוג המנוחים הייתה שלא ניתן יהיה לבטל או לשנות את הצוואות ההדדיות שלא בידיעת בן הזוג, ועל כן כלל לא ניתן לשנות את הצוואות לאחר פטירתו של אחד מהם.