האם טוענת כי נודע לה שביצוע ההחלטה אמור להתרחש היום בשעה 13:00, וכי יש לעכב אותו. נטען כי הקטין לא נשמע בהליך, בניגוד לזכותו להישמע; כי נפלו שגיאות עובדתיות שונות בקביעות של בית המשפט לענייני משפחה; כי אין להעניש הורים בדרך של הוצאת הקטין מחזקתם; וכי מאזן הנוחות מחייב להימנע מצעד שעלול להשפיע לרעה על הקטין.

עסקינן בהחלטות שעניינן הסדרי משמורת, שהות וקביעת מקום מגורים אשר נקבעו לאור נסיבותיהם הספציפיות של בעלי הדין המצויים בסכסוך גירושין ושל ילדם הקטין.

חרף ניסיונה של המבקשת לשוות לבקשתה נופך עקרוני, אין בהחלטותיהן של הערכאות קמא כדי לעורר כל שאלה משפטית עקרונית בעלת השלכות רוחב החורגת מעניינם הפרטני המובהק של הצדדים.

המבקשת טוענת כי עילת התביעה קמה עם עריכת הסכם המתנה ולכל המאוחר עם רישום הצוואה, וכי קביעותיהן של הערכאות הקודמות בשאלת ההתיישנות מרחיבות "מעל ומעבר" את החריגים בסוגיה זו ושגויות לגופן, כל אחת מטעמים אחרים.

טען כי פסק הדין מעורר סוגיה משפטית חשובה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, שכן הוא מפלה בין זוגות שהינם ידועים בציבור, לגביהם לא ניתן לאזן נכסים שלא בחלקים שווים, לבין זוגות נשואים, אשר ניתן לאזן את רכושם שלא בחלקים שווים.

המבקש סבור כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין השני. לשיטתו, בית המשפט המחוזי לא שקל כדבעי את הנזק אשר עלול להיגרם לקטין: שינוי מקום מגוריו, הדורש מטבעו תהליכי התאקלמות ויצירת קשרים חברתיים – נושא עמו השלכות כבדות על נפשו; ואם בסופו של דבר יתקבל הערעור – הרי שיצטרך לעבור טלטלה נוספת.

המבקשים טוענים, כי בית המשפט המחוזי ביטל "כלאחר יד" ממצאי אמת אשר נקבעו לטובתם ולטובת המנוחה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בהתבסס על התרשמות ישירה מעדים ומראיות אחרות. במסגרת זו, מפרטים המבקשים וטוענים כי בית המשפט המחוזי זקף לחובת המנוחה – בשגגה – אמרות שונות שאמרה תוך התעלמות מכך שהיא סבלה ממעשי התעללות קשים מצד בנה המשיב, שאותם היא ביקשה להסתיר מחמת פחדים ובושה. 

טוענת המבקשת, בעיקרם של דברים, כי הערכאות הקודמות התעלמו מההגבלות הכלכליות שחלות עליה, וכי אין באפשרותה לקיים את פסק הדין בלי להפר את הסדר חדלות הפירעון שנקבע לה.

מדובר ב"החלטה אחרת" (רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(3) 189 (2005)) שנתנה רשמת בית המשפט המחוזי. מכאן שההשגה על ההחלטה צריכה להיעשות בדרך של הגשת ערעור לשופט בית המשפט המחוזי שבו ניתנה ההחלטה, ולא בהגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה.

לא מצאתי כי פסק הדין קמא והחלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה שאושרו בו מעוררים שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק הדין קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.