לא מצאתי כי פסקי הדין קמא מעוררים שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

לשיטת המבקש, יש להשיב את ההלוואות לחברה שבבעלותו לפני פירוק השיתוף בחברות המצויות בבעלות המשותפת. לעומת זאת, המשיבה טענה כי יש לראות בהן הלוואות פיקטיביות או השקעות בעלים, שאין להשיבן. מחלוקות נוספות נסבו על הזכויות בנכסים אחרים של הצדדים, ובהם דירה בניו-יורק, וכן חשבונות בנק בישראל ובחו"ל.

המבקש טוען כי הסכם הגירושין בטל מחמת היותו בלתי חוקי ואף סותר את תקנת הציבור. בהקשר זה, הוא מצביע על כך שההסכם מתייחס לזכות מגורים בנכס השייך לצד ג', כמו גם על כך שהוא כולל חיוב בעל השלכות כספיות כבדות אשר חל עליו כלפי המשיבה למשך כל תקופת חייה.

טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר חסם את דרכו בשל כך שהגיש ערעור ולא בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, וניתן היה לשנות את הסיווג מכוח תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה רשאי בית המשפט לדון בערעור כבקשת רשות ערעור. 

המבקש מלין על כך שבית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על כך שלא הוגש תצהיר מטעם בא-כוחו ולא ניתנה לו הזדמנות לתקן זאת, בייחוד כשהבקשה מטעם משיבה 2 הוגשה אף היא ללא תצהיר.

לטענת המבקש, הבקשה דנן מעוררת מספר סוגיות עקרוניות, וביניהן השאלה האם יש מקום להתחשב בשיקול של "פערים אישיותיים" בין הצדדים כדי לסטות מחלוקת רכוש שוויונית בהתאם לסעיף 8 לחוק יחסי ממון.

המבקש טוען שיש למנות מומחה שיעריך את השווי העדכני של העיזבון, לפי סעיף 109 לחוק, ובהתאם לשיטות שהצדדים טענו להן; לבטל את חלופת מכר המניות בשוק החופשי; ולחלק את העיזבון על דרך של תשלום במזומן למבקש על חלקו בעיזבון. 

בין השאר טוען המבקש כי הסכם הפירוד נזנח על-ידי הצדדים לפני שנים ארוכות, וזאת לאחר שהופר על-ידי המשיב, וכי המשיב זייף יפוי כוח שעליו חתום לכאורה המבקש.

בית המשפט לענייני משפחה, בשני פסקי הדין שיצאו תחת ידיו, בחן את הדברים, והגיע לכלל מסקנה כי הסמכות לדון בשתי הסוגיות – דמי השימוש בדירות, ומשמורת הבנות – נתונה לבית הדין הרבני. בית המשפט המחוזי נדרש לערעורים. לגבי סוגיית דמי השימוש – נקבע כי בהינתן שהמבקשת בחרה שלא לערער על קביעת בית הדין הרבני האזורי כי לו הסמכות לדון בעניין, הרי שבדין לא היה מקום לכך שבית המשפט לענייני משפחה יתערב בקביעתו-זו, מטעמי כיבוד ערכאות.

המבקשים טוענים, כי העניין שלפנינו מעורר שתי שאלות עקרוניות, שראוי להן שיידונו ב'גלגול שלישי'. השאלה הראשונה: "האם איש דת דרוזי, שניתנה לו הסמכות על ידי בית הדין הדרוזי, מורשה לערוך צוואות המהוות צוואות בפני רשות, כהגדרת מונח זה בדין, או שמא זכות זו שמורה רק למי שמכהן כקאדי מד'הב בבית הדין הדתי". שאלה נוספת היא זו: "האם בתי הדין הדתיים רשאים מלכתחילה להאציל את סמכויותיהם בכל הנוגע לעריכת צוואות לידי מאן דהוא מטעמם".