לטענת באי-כוח המבקשים, הם טעו לסבור כי על בקשת רשות הערעור חל ההסדר שנקבע במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיו ניתן להגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור תוך 60 ימים מיום המצאת פסק הדין. 

 החברה טוענת כי בבעלותה מחצית הזכויות במקרקעין, ומ' רכש אותה עבורה בנאמנות; כי לא הוכח היעדר הסמכה להגיש את התביעה; וכי תביעתה לא התיישנה. לפי החברה, יש להיעתר לבקשתה הן מפני שנגרם לה עיוות דין, הן מפני שכל אחת מטענותיה הפרטניות מעלה שאלה עקרונית.

המבקשים טוענים שבית המשפט לנוער שאב מדיני האימוץ עילת נזקקות של "הורים טובים דיים", אולם זו אינה מנויה בחוק הנוער; שלא הוכחה עילת נזקקות; ושבית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו על דרכי טיפול לקטינים.

בבקשה שלפניי טוענת המבקשת – שאינה מיוצגת – כי יש לפסוק לזכותה את מחצית הסכומים ששילמה עבור מטפלות ושיעורי עזר. נוסף על כך, המבקשת טוענת בלשון משתלחת טענות דיוניות שונות על ניהול ההליכים ומשכם בערכאות הקודמות.

נטען כי שגה בית המשפט בפרשנותו להוראות סעיף 68(א) לחוק. לעמדת המבקשים, סעיף 68(א) אינו כפוף לתנאים שבסעיפים 29-28 לחוק, אלא מדובר בשני מסלולים נפרדים למינוי אפוטרופוס נוסף לקטין – האחד מעוגן בסעיף 33, המפנה לסעיפים 29-28, ומיועד למקרים של אי-כשירות הורית, והשני מעוגן בסעיף 68(א) הכללי, ומיועד למינוי אפוטרופוס במצב שבו הדבר משרת את טובת הילד.

טוענת כי "פסק הדין הושג בהסכמה ללא הסכמת המבקשת"; כי "למרות שהיא רשומה פורמלית כמערערת 2 בכתבי בית הדין ובמערכת בית המשפט נשללה זכות הערער בתואנה שלא היתה צד בתובענה המקורית בבית משפט שלום"; וכי "פסק הדין מנוסח במילים 'המערער ומשפחתו' ניסוח מעורפל אשר מותיר את המבקשת בחוסר ידיעה האם פסק הדין חל עליה או לאו, ובמידה שכן, איך ייתכן שישללו ממנה זכות ערער".

המבקש טוען כי המקרה דנן מעלה שאלה כללית ומצדיק לקבוע כי משמורת משותפת תיקבע בכל מקרה שבו זמני השהות שווים או כמעט שווים בין הצדדים. המונח "הורה מרכזי", כך נטען, פוגע בהורה האחר ובילדיו.

המבקש הגיש את התייחסותו בהתאם להחלטה ובמסגרתה טען כי החלטת בית המשפט המחוזי טרם הומצאה לו על-פי דין כך שלא חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור עליה

המבקש טוען כי החלטת המינוי הזמני הייתה שגויה ולקתה בפגמים דיוניים; כי לא ניתן משקל מספק לחוות הדעת הרפואית שהציג; כי ההחלטה מיום 30.6.2020 על מינוי מומחה ניתנה ללא הסכמתו; וכי החלטת המינוי אינה מעוגנת בראיות והיא פוגעת פגיעה חמורה בחירותו.

המבקש שב וחוזר על טענתו לפיה הצדדים זנחו את ההסכם בהתנהגותם, הגם שלא טרחו לבטלו באופן רשמי. לגישתו, אכיפת ההסכם שנים לאחר שנחתם תגרום לו לעיוות דין חמור.